כבר אחרי  12 (גיליונות):


 
 

מבט השוואתי על כתב העת  "סוציולוגיה ישראלית" זהר גזית

כתב העת סוציולוגיה ישראלית יוצא לאור מטעם החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל–אביב. בגיליונו הראשון, אשר הופיע בשנת 1998, כתב ליאון שלף, עורכו המנוח של כתב העת, כי "סוציולוגיה ישראלית, בא לעולם בעת משבר עמוק בחברה הישראלית, הנאבקת על דמותה וערכיה…דיון חשוב…זה על החברה הישראלית…מן הראוי שימצא מקום מושרש היטב…במסגרת הפנימית, בשפה המקומית ובבמות משלנו" (שלף, 1998: 5).

בבואו להגדיר את קווי המתאר של סוציולוגיה ישראלית כותב שלף כי "כתב עת זה יהיה במה למגוון גישות ואסכולות…הוא פתוח לכל דיכפין ומזמין עבודות מסוגים מגוונים: רשימות על מחקרים ומשאים תיאורטיים; עבודות על החברה הישראלית ועל אזור המזרח–התיכון, על היהדות ועל העם הערבי; ניתוחים ממוקדים בנושא מסוים או סקירה השוואתית בין תרבויות או תקופות שונות" (שם: שם).

חנה הרצוג, אשר נטלה לידיה את תפקיד העורכת לאחר ליאון שלף, מתייחסת, בגיליון הראשון בעריכתה, למטרה נוספת, הנוגעת למחויבות כתב העת לרלוונטיות כפולה, הן לשיח הסוציולוגי–מחקרי והן לאירועים המיידיים (הרצוג, 2002: 6); רלוונטיות המודגשת גם בגיליון הראשון בעריכתה, לדוגמא, בו כותבת הרצוג כי "החוברת שלפניכם נערכה בימים שבהם רעמו התותחים בעירק ובעוד ההרג והירי בשטחים נמשכים…לא ניתן להתעלם מעובדות אלה כאשר נשלחה החוברת לדפוס" (הרצוג, 2003: 7).

מטרת הסקירה להלן היא לעמוד על אופיו ומרכיביו של כתב העת סוציולוגיה ישראלית. הדבר יתבצע באמצעות התייחסות למספר מאפיינים מרכזיים של הכתובים והכותבים אשר נטלו חלק בתריסר הגיליונות שפורסמו עד כה. על מנת לבחון שינויים, אותם ייתכן ועבר כתב העת במרוצת השנים, תחת ידיהם של עורכיו השונים, בוצעה חלוקה לשתי תקופות המקיפות, כל אחת, שישה גיליונות ועורך אחר – ליאון שלף, בתקופה הראשונה, וחנה הרצוג, בתקופה השנייה. בשל אופייה המצומצם והתמציתי של סקירה זו לא יוקדש מקום לדיון בתכני המאמרים ובתובנות הסוציולוגיות העולות מהם. עם זאת, ניתן לקוות כי הסקירה תאפשר הצצה מחכימה ומעשירה באשר לחומרים המרכיבים את כתב העת.

הסקירה תיפתח באפיון כותבי המאמרים. בששת הגיליונות הראשונים של סוציולוגיה ישראלית ניתן להבחין בהבדלי מין באשר לכותבים. גם אם אחוז הכותבות עולה בהדרגה, לעומת הגיליון הראשון, אשר כלל אישה אחת בלבד לעומת עשרה כותבים – גברים, בסיכומו של דבר, בתקופה הראשונה, מבין קרוב לשבעים הכותבים והכותבות, כ-70% הם גברים.

מצב זה משתנה בתקופה שבה חנה הרצוג נטלה לידיה את תפקיד העורכת. בששת הגיליונות בעריכת הרצוג, פחות מ-53% מכלל הכותבים הינם גברים. בשלושה גיליונות, מספר הנשים הכותבות עולה על מספר הגברים; מצב אשר לא התקיים עת נערך כתב העת בידי שלף.

מאפיין נוסף מתייחס למוסדות האקדמיים אליהם משתייכים המחברים והמחברות. בתקופתו של שלף כעורך, למעלה מ 50% מהמאמרים בסוציולוגיה ישראלית מגיעים מחוקרי אוניברסיטת תל–אביב. חוקרי האוניברסיטה העברית בירושלים תרמו כ-22% מהמאמרים, פי שניים מחברי הסגל מאוניברסיטת חיפה. בסך הכל, שלושת המוסדות סיפקו, ביחד, כ-82% מהמאמרים, המסות והדיונים שהופיעו בסוציולוגיה ישראלית בתקופה בה ערך את כתב העת ליאון שלף.

יתר המאמרים מגיעים משישה מוסדות אקדמיים נוספים ובכללם אוניברסיטת בן-גוריון (כ-9% מהמאמרים), אוניברסיטת בר אילן, אוניברסיטת פנסילווניה, אוניברסיטת ברקלי, האוניברסיטה הפתוחה והמכללה האקדמית תל אביב–יפו.

בתקופתה של הרצוג מצטרפים מוסדות נוספים למעגל השותפים בכתב העת ובכללם הטכניון, מכללת תל-חי ומוסדות נוספים מעבר לים – אוניברסיטת שיקגו, ואוניברסיטת UCLA. אוניברסיטת תל–אביב נותרה בראש המוסדות, מבחינת כמות המאמרים שחבריה סיפקו לכתב העת, אולם חלה ירידה באחוז המאמרים המנופקים על ידי המוסד (פחות מ-42%). ירידה דומה ניתן לאתר גם בכמות המאמרים המתפרסמים בכתב העת, פרי עטם של חברי האוניברסיטה העברית (כ-16%). מספר המאמרים שהתפרסמו על ידי חוקרים מאוניברסיטת חיפה יורד משבעה, בתקופתו של שלף, לארבעה בלבד, ואוניברסיטת בן גוריון ממוקמת שלישית, מבחינת פרסום מאמרים (כ-13%). משקל שלושת המוסדות הגדולים, מבחינת כמות פרסומים, יורד, בתקופתה של הרצוג כעורכת, ועומד על כ-71% מסך המאמרים המתפרסמים בכתב העת.

בסיום חיבורו, המופיע בגיליון ג1, יוצא נחום קרלינסקי בדברי שבח "לעורך סוציולוגיה ישראלית על שפתח את שער כתב העת לדיסציפלינות מחקר לא–סוציולוגיות" (קרלינסקי, 2000: 163). חמש עשרה מחלקות, מלבד המחלקות והחוגים לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, תרמו מאמרים לכתב העת בתקופתו של שלף, שמונה מתוכן משתייכות לאוניברסיטת תל–אביב ובכללן  החוג לספרות כללית, החוג לקולנוע, החוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם, התוכנית למדיניות ציבורית, החוג ללימודי עבודה והחוג לסטטיסטיקה וחקר ביצועים. חברי סגל משלוש מחלקות מהאוניברסיטה העברית פרסמו בכתב העת מאמרים – מבית הספר לחינוך, מהמחלקה ליחסים בין–לאומיים, ומהחוג ללימודי תקשורת ועיתונאות. חברים בפקולטה למשפטים ומבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל–אביב סיפקו , בכל תחום, ארבעה מאמרים שהופיעו בכתב העת; וחברים מהמחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון ומהחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל–אביב תרמו בתקופה בה שימש שלף כעורך, בכל תחום, שני מאמרים.

העלייה במספר המוסדות המפרסמים בכתב העת, בתקופה בה הרצוג משמשת כעורכת, מתקשרת לריבוי במחלקות המפרסמות מאמרים, ומספרן מגיע לעשרים. כ-30% מהן משתייכות לאוניברסיטת תל–אביב, כ-25% לאוניברסיטת בן-גוריון וכ-20% משתייכות לאוניברסיטה העברית בירושלים. החוג להיסטוריה כללית והחוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל–אביב, החטיבה ללימודי המגדר והמרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, המרכז לחקר העיר והאזור, הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, הטכניון, החוג ללימודי עבודה סוציאלית במכללה האקדמית תל–חי ובית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית – אלו דוגמאות למחלקות התורמות מאמרים לסוציולוגיה ישראלית.

נקודה אחרונה אליה מבקשת סקירה זו להתייחס באשר לאפיון הכותבים נוגעת למאמרים הנכתבים על ידי צוות כותבים. באספקט זה לא התגלה הבדל משמעותי בין שני עורכי סוציולוגיה ישראלית. תחת שני העורכים, מרבית המאמרים מוגשים על ידי כותב או כותבת בודדים. קרוב

ל-19% מהמאמרים, בתקופתו של שלף כעורך, הם מאמרים שנכתבו על ידי שני כותבים; בשני שליש מהמקרים, שני כותבים מאותו מגדר. בתקופתה של הרצוג עולה מעט אחוז המאמרים הנכתבים על ידי יותר מכותב אחד ומגיע לקרוב ל-21% מהמאמרים המתפרסמים בכתב העת.

אבקש לעבור, עתה, לסקירת המאמרים עצמם, על נושאיהם ושיטות המחקר הנהוגות בהם. בתקופתו של ליאון שלף כעורך, מאפיין הוא את כתב העת כמתעצב "בדפוס …המכיל לא רק מאמרים, ביקורות ספרים ורשימות, אלא גם דיון בנושאים מעוררי מחשבה ומחלוקת וכן הקבצי מאמרים בנושאים מוגדרים" (שלף, 2001: 251). לצד מסות, מאמרי דיון ותגובות לדיון בנושאי המרת דת של יהודים לנצרות, אי שוויון אתני, דמוקרטיה בישראל, בורגנות יהודית בפלסטינה ולימודי תרבות, שלושת הגיליונות האחרונים בעריכתו של שלף כללו התייחסות נרחבת לשלושה נושאים. גיליון ב2 הוקדש למאמרים בנושא ההשכלה הגבוהה, גיליון ג1 כלל מספר מאמרים אשר התייחסו לתופעת העובדים הזרים וגיליון ג2 הכיל מאמרים בנושא תהליכי פיוס; מאמרים אשר תגובות אליהם הופיעו גם בגיליונות ההמשך של סוציולוגיה ישראלית.

מסורת זו התעמעמה בתקופתה של הרצוג. אמנם הגיליון הראשון בעריכתה מכיל סדרת מאמרים המוקדשים לזכרו של פ. בורדייה, ברם גיליונות נושא נוספים לא הופיעו עד כה. זאת, למרות שעל פי העורכת, ניתן לאתר חוטים מקשרים בתוכני חוברות כתב העת, כפי שעולה, לדוגמא, מדבריה לפיהם "המאמרים הכלולים בחוברת זו עומדים כל אחד בזכות עצמו אך נקשרים זה לזה באמצעות…צירי קריאה שונים" (הרצוג, 2003: 7), או גיליון ו1, המבקש להביא לידי ביטוי "את השיח הער על הסוציולוגיה של הסוציולוגיה של החברה הישראלית" (הרצוג, 2004: 5).

מאפיין אחר של כתב העת, אשר תחילתו בתקופתו של שלף כעורך, הוא המקום המוקדש למאמרי דיון ולתגובות למאמרים אלה. שתי דוגמאות לכך, בגיליונות בעריכתה של הרצוג, הנם מאמרים בנושא גלובליזציה ומאמרים העוסקים ב"גטו" כמושג סוציולוגי.

מאפיין נוסף של כתב העת, אשר החל מופיע בימיו של שלף כעורך, הנו מאמרים קצרים וקטעי זיכרון המוקדשים לדמויות מפתח בסוציולוגיה הישראלית. כך, הגיליון השלישי של כתב העת הוקדש ליונתן שפירא ונפתח במאמר לזכרו. בתקופתה של הרצוג כעורכת נמשכת מסורת זו וניתן למצוא בכתב העת התייחסויות מצד עמיתים וחברים, לחייהם ועבודתם של דפנה יזרעאלי, ראובן כהנא וגם ליאון שלף, עורכו המנוח של סוציולוגיה ישראלית.

ההתייחסות לגיליונות הנושא, מאמרי הזיכרון והדיונים סביב נושא מסוים עלולה לעורר את הרושם לפיו מגוון הנושאים הזוכים לטיפול בסוציולוגיה ישראלית מצומצם ומוגבל, ולא כך הוא.

תקצר היריעה וקצר המקום מלהציג פירוט של שלל הנושאים והתחומים השונים והמגוונים בהם עוסקים המאמרים אשר התפרסמו בכתב העת. בנוסף לנושאים שצוינו לעיל, התפרסמו, בתקופה בה שימש שלף כעורך, ובעיקר בשלושת הגיליונות הראשונים בעריכתו, מאמרים בנושאי זהות, הגירה, פערי כלכלה ותרבות, מגדר – המשמש כנושאם של מספר חיבורים גם בתקופתה של הרצוג – הומוסקסואלים, פוליטיקה, סרבנות, פלסטינים, תנועות חברתיות, גלובליזציה וגלוקליזציה, דמוקרטיה, פמיניזם, מיעוט ערבי, תקשורת וסוציולוגיה של הדת.

שפע ומגוון הנושאים נמשך גם תחת ידיה של הרצוג כעורכת וכתב העת ממשיך להוות מקום המכנס תחתיו מאמרים משלל תחומי עניין שונים. על המגוון בתקופתו של שלף מתווספים, בתקופתה של הרצוג, בין השאר, מאמרים בנושאי אומנות, צה"ל, העומד במרכז מספר חיבורים, נשים בדואיות, טקסי זיכרון, תרמילאות, יחסי חילוניים – דתיים, זקנה וסוציולוגיה של הגוף.

חרף הבדלים ברוח ובאופי המאמרים, ניתן לאתר מספר קטגוריות מרכזיות, שאינן ממצות ואינן מוציאות, המאגדות תחתן חלק ניכר מהכתבים המופיעים בסוציולוגיה ישראלית. קטגוריות אלו כוללות מאמרים הבאים לבאר ולחדד מושגים סוציולוגיים באופן שנועד לשפר את כלי המחקר של החוקר; מאמרים אשר תוך דיאלוג והסתמכות על מודלים תיאורטיים קיימים מבקשים להציג נתונים חדשים באשר לתחומים שנחקרו בעבר או להאיר אספקטים שנדחקים לשולי הדיון הסוציולוגי; קטגוריה שלישית של מאמרים מגלה ספקנות כלפי מודלים תיאורטיים קיימים ומבקשת להציע מודלים חדשים, מסגרות ניתוח חדשות ופרספקטיבות תיאורטיות שאינן שכיחות במחקר. בתוך קטגוריות אלו ניתן להבחין במספר רב של מאמרים וכתבים המציעים דיון ביקורתי, תוך בחינת מוסדות המדינה, מקורות הכוח וההגמוניה בחברה והתמקדות בחוסר השוויון ובפערים המגדריים, האתניים, הלאומיים והכלכליים בחברה הישראלית.

שלל הנושאים נחקרים במגוון שיטות מחקר שונות. בטרם יוצגו אלו, מן הראוי לציין כי החלוקה להלן גסה מעט ואינה מוציאה אפשרויות חלוקה שונות, מעודנות יותר או פחות, לסווג על פיהן שיטות מחקר. קרוב ל-32% מהמאמרים בששת הגיליונות הראשונים של סוציולוגיה ישראלית מתארים מחקרים בהם נעשה שימוש בשיטות מחקר כמותניות ובניתוחים סטטיסטיים. אחוז דומה של מאמרים נעזר בשיטות מחקר איכותניות – ראיונות עומק פתוחים, תצפיות וניתוח ארטיפקטים תרבותיים. מחקרים אחרים מתבססים, מתודולוגית, על ניתוחים משווים (מעל 13.5% מהמחקרים) ועל ניתוחים היסטוריים (מעל 11% מהמחקרים). שני מחקרים בלבד מבקשים להציע שילוב בין שיטות מחקר כמותניות ושיטות איכותניות.

בתקופה בה חנה הרצוג עורכת את סוציולוגיה ישראלית, אחוז המחקרים בהם נעשה שימוש בשיטות מחקר כמותניות זהה, כמעט, לאחוז שהתגלה אצל שלף – מעט יותר מ-32% – אולם אחוז המאמרים שכותביהם נעזרו בשיטות מחקר איכותניות עולה לקרוב ל-60%. מחקרי השוואה ומחקרים היסטוריים התמעטו וניתן לאתר פחות מחקרים בכתב העת המתבססים על  שיטות מחקר אלו.

סקירה זו לא תהיה שלמה בהעדר התייחסות לחלק מרכזי בסוציולוגיה ישראלית, המורכב מסקירות וביקורות ספרות. קרוב לתשעים ספרים נסקרו בששת הגיליונות הראשונים של כתב העת ועוד כשישים וחמישה נסקרו בששת הגיליונות המאוחרים. בחינה מעמיקה של סקירות הספרות עשויה לתרום פרטים נוספים לאפיונו של כתב העת.

מבחינת מגדר הכותבים כמעט ואין הבדל בין שתי התקופות הנידונות בסקירה זו. בששת הגיליונות הראשונים, חמישים ושניים גברים, שהם 65% מכלל כותבי ביקורות הספרים, תורמים סקירות ספרות לכתב העת. בתקופה בה הרצוג נוטלת לידיה את תפקיד העורכת גדל אחוזם של  הגברים ומגיע כמעט ל-70% מכלל מספקי ביקורות הספרות לסוציולוגיה ישראלית. נראה כי שוויון מגדרי אינו מתקיים בחלקו של כתב העת המוקדש לסקירות ספרות.

היבט אשר בו ניתן לגלות הבדלים בין שני העורכים עוסק בהיותם של הספרים הנסקרים כתובים בעברית, בין שהם מתורגמים ובין שמדובר בספרות מקור, לעומת ספרים לועזיים. בעוד שאצל שלף קיימת חלוקה כמעט שווה בין ספרות מתורגמת לעברית או ספרות מקור, לבין ספרות לועזית הנסקרת – ארבעים וחמישה ספרים לועזיים וארבעים וארבעה ספרים כתובים בעברית –  אצל הרצוג, כעורכת, משתנה המאזן וקרוב ל 86% מהספרים הנסקרים הם ספרים מתורגמים לעברית או ספרים שנכתבו במקור בעברית כשמשקל הספרים הלועזיים נמוך מאוד, בהשוואה למשקלו, בתקופת שלף כעורך.

ההיבט האחרון, אשר יוצג בסקירה זו, עוסק במוסדות אשר תרמו סקירות ספרות לכתב העת. שמונה מוסדות בלבד סיפקו סקירות ספרות בששת הגיליונות הראשונים, כששלושת המוסדות המובילים, באספקט זה, אוניברסיטת תל–אביב, אשר יותר מ-52% מהסקירות מגיעות ממנה, אוניברסיטת ירושלים – מעל 17% מהסקירות – ואוניברסיטת חיפה – קרוב

ל-13.5% מהסקירות – מספקים, יחדיו, קרוב ל-83% מסקירות הספרות.

בתקופה בה הרצוג עורכת את כתב העת מתווספים מוסדות נוספים המציעים סקירות ספרות ומספרם מגיע לשלושה עשר, בכללם מכון ון ליר, מכללת לוינסקי, האוניברסיטה הפתוחה, אוניברסיטת קולומביה, בצלאל, המכללה למנהל, המכללה האקדמית תל–אביב יפו ואוניברסיטת ייל. למרות ששלוש האוניברסיטאות הגדולות עודן עומדות בראש המוסדות המספקים ביקורות ספרות לכתב העת, משקלן יורד לפחות מ-72% מכלל הסקירות.

בגיליון הרביעי של כתב העת, כותב יהודה שנהב בפתיחת מאמרו כי "עד להופעת סוציולוגיה ישראלית לא היה קיים בארץ כתב עת של ממש לסוציולוגיה" (שנהב, 2000: 675). הסקירה לעיל ביקשה לעמוד על מספר מאפיינים מרכזיים באשר למבנהו ולאופיו של כתב העת תוך התייחסות לכותבים ולכתבים אשר הופיעו בתריסר גיליונותיו. לסיכום, ההבחנה בין שתי תקופות, על פי שני עורכי כתב העת, חושפת, בין השאר, הבדלים בין שיעור הכותבים ושיעור הכותבות אשר מאמריהם מתפרסמים בכתב העת, הבדלים בכמות המוסדות המספקים מאמרים לכתב העת והבדלים הנוגעים להתבססותו על נושא מרכזי, התבססות המאפיינת מחצית מהגיליונות אשר נערכו בידי ליאון שלף, אל מול היותו כולל בתוכו נושאים מנושאים שונים שהקשר ביניהם רופף. לצד ההבדלים, נמצא דמיון באספקטים מסוימים המלווים את כתב העת מגיליונותיו הראשונים והתורמים להתגבשות אופי עקבי ויציב על פיו מעוצבת דמותו של סוציולוגיה ישראלית; אופי אותו ביקשה סקירה זו לחשוף ולהציג.