דברי פרידה של יו"ר האגודה פרופ' ויקטור עזריה


 
 

עמיתי היקרים,

 

גיליון זה של המידעון הוא, ככל הנראה, האחרון שיוצא בתקופת כהונתי כיו"ר האגודה הסוציולוגית הישראלית. ועדת בחירות, בראשותה של חברתנו דליה מור והמורכבת מהחברים חנה איילון, ורד קראוס, מוטי רגב ומיכאל שלו, שוקדת בימים אלה בחיפוש מועמדים ליו"ר הבא של האגודה ולהנהלתה החדשה. בקרוב בעלי זכות הצבעה שביניכם יקבלו בדואר את טפסי ההצבעה עם רשימת המועמדים. אני מקווה שרובם ככולם יקדישו מספר דקות למילוי הטפסים וישלחו אותם בחזרה למזכירות האגודה. ההנהלה החדשה תיבחר לקראת הכנס השנתי הבא, אשר יתקיים הפעם ב- 22-23 בפברואר 2006 באוניברסיטת בר אילן. לאחר תקופת חפיפה של עוד כחודשיים תסתיים כהונתה של ההנהלה הנוכחית של האגודה, ועבורי תסתיימנה שלוש שנים של עבודה מאומצת ומעניינת ביותר, שנים שמלאו אותי בתחושת סיפוק והגשמה.

 

בראשית דבריי, אני רוצה לפנות אליכם, שוב, בתודה רבה מאוד על כי נתתם בי אמון ואפשרתם  לי להגיע למעמד הייצוגי הרם ביותר של הסוציולוגים בישראל. כאשר עליתי לארץ עם סיום לימודי התיכון בתורכיה ב-1964 וכאשר, כעבור שנה, החלטתי ללמוד סוציולוגיה (כי בארץ, כך הבנתי, בניגוד לתורכיה שדאז, יהודי – גם עולה חדש – לא חייב להיות רק סוחר, רופא או מהנדס), לא הייתי יכול לחשוב בחלומותיי הפרועים ביותר כי ביום מן הימים אזכה לייצג את כלל הסוציולוגים הישראליים. זו לא הייתה רק הגשמה פרופסיונלית אלא הגשמת הציונות הפרטית שלי, ויסלחו לי הלא ציוניים והפוסט-ציוניים שביניכם שגם אותם אני מוקיר, מכבד (ומייצג במסגרת תפקידי).

 

בשנתיים וחצי האחרונות יצא לי להיפגש עם רבים מכם ולהתכתב עם עוד רבים אחרים. למדתי מכם המון. ביקרתי בקמפוסים רבים ונפגשתי עם קבוצות שונות של סוציולוגים. בשנתיים הראשונות דאגנו, בהנהלת האגודה, כי ישיבות ההנהלה יתקיימו ברוטציה בקמפוסים של חברי הנהלה שונים. יצא לנו להכיר בזכות כך מסגרות שונות של עשייה סוציולוגית, וכל ישיבת הנהלה הפכה גם לסיור מודרך בקמפוסים שונים בארץ. במשך כל התקופה זכיתי לקבל עידוד רב ושיתוף פעולה מכל מי שפניתי אליו. המינוי הראשון שלי בתפקיד היה לעורך מידעון זה. לחברי גד יאיר לקח פחות מדקה להסכים לקבל את התפקיד. רן לחמן היה הבא בתור כאשר הסכים, ללא היסוס, להיות גזבר האגודה ומאז הפך להיות המשענת העיקרית שלי בכל המבוך של קשרים עם הבנקים ועם רשויות המדינה. חברי ההנהלה האחרים, נתי אוריאלי, גיורא רהב, יעל אנוך, אורלי בנימין, אבישי ארליך, מאיר יעיש, אהרון בן אבות, לאה הגואל, גיורא קפלן וברברה אוקון היו תמיד מוכנים לעזרה, במעשים ולא רק בעצות. ישיבותינו הרבות היו תמיד תוססות, מעניינות וגם מאוד מועילות. תמיד יצאתי מהם מעודד ומחוזק.

 

חברי ועדת הביקורת הנוכחית, דני ממן, טלי כץ-גרו ואורנה ששון-לוי נבחרו שנה מאוחר יותר ונתנו לנו השנה שעור מאלף בבדיקה קפדנית של דו"חות כספיים ברצינות ובקפדנות. אני מניח שראיתם את התוצאה בחליפת המסמכים שהועברו בינם לבין הגזבר, שעותקים מהם נשלחו אליכם בדואר. בזכותם, ובזכות חברי ועדת הביקורת הקודמים, יובל יונאי, אחמד סעדי וניצה ברקוביץ, עבודתנו קיבלה שקיפות נוספת ותודתנו נתונה להם על כך.

 

חששתי במיוחד ממשימת גיוס החברים לועדות הפרס ל מ.א. ולשופטים הרבים אליהם זקוק מפעל זה. "מי יהיה מוכן לקרוא 3 עבודות של כ-100 עמודים כל אחת בפרק זמן של חודש וחצי, ועוד יותר, מי יהיה מוכן לנדנד להם להסכים לקרוא אותן ולסיים את קריאתן בזמן?", חשבתי לעצמי. וראו, פלא פלאים, חברי הוועדה בשלוש שנים האחרונות, שרית הלמן, סרג'יו הרצוג, רבקה רייכמן, עופרה גולדשטיין-גדעוני, חיה שטייר ואורנה ששון-לוי, נרתמו ברצון למשימה ולפחות בשנתיים הראשונות (לא נפתח פה לשטן: השנה השלישית עוד לפנינו!) לא הייתה שום בעיה למצוא שופטים מצוינים מקרב חברינו ולקבל את שיפוטם בזמן.

 

קצת יותר קשה היה לשכנע את חברינו לארגן את הכנסים השנתיים, אולם בסוף הצלחנו להביא את הכנסים לקמפוסים שלא היו ב"רוטציה" במשך שנים רבות. לפני שנתיים הדרמנו לבאר שבע. וועדה בראשותו של אורי רם ארגנה כנס למופת הן ברמתה האינטלקטואלית והן ברוח החברותא ששרר בו. נושא הכנס על גלובליזציה, אנטי גלובליזציה וישראל חיבר את העשייה שלנו בין הכללי והספציפי, בין המקיף למקומי, והתמודד עם סוגית הרלוונטיות של העבודה שלנו לחברה הישראלית.

 

לפני שנה שינינו כיוון, הגענו לקצה הצפוני של ארצנו ובמכללה האקדמית תל חי, בכנס הגדול ביתר הזכור לנו במשך שנים רבות, הן במספר המשתתפים והן במספר המציגים, כולל עמיתים מדיסציפלינות קרובות שמוצאים בכנסים שלנו אכסניה ראויה להצגת עבודתם, דנו בפנים השונות של הפריפריה הישראלית. המושגים התהפכו: הפריפריה הפכה להיות מרכז עניינינו תחת הנוף המרהיב של החרמון המושלג ועיניהם הפקוחות של טרומפלדור וחבריו שמעניין מה היו חושבים על ההפרטה בקיבוץ שניר, העצמת נשים בקרית שמונה ומצבם הלא מלבב של תושבי כפר רג'ר או   אנשי צד"ל לשעבר המתגוררים בגליל. שרה ארנון, שמואל שמאי ותמר הורוביץ, בסיוע הנהלת המכללה הראו לנו איך אפשר לארגן כנס גדול ומרשים במקום קטן.

 

בפברואר הקרוב יתקיים הכנס הבא באוניברסיטת בר אילן, עוד מקום שלא ביקרנו בו למטרות כנס שנתי במשך שנים רבות. נושא הכנס הפעם, "סוציולוגיה, אתיקה, פוליטיקה" הפך להיות (ולצערי הרב אני חייב להודות) רלוונטי ביותר לעניינינו הן בשל שאלות של אתיקה מקצועית שצצו בשנה האחרונה והן בשל ניסיונות להפעיל שיקולים פוליטיים-ערכיים כלפי עבודתם ומקומות עבודתם של חלק מעמיתינו. ועדה מארגנת בראשותה של אורלי בנימין שוקדת בהעלאת נושאים אלה לקדמת הבמה תוך התבוננות כפולה: הן על ההשפעות וההשלכות האתיות של העשייה הסוציולוגית והן על ההבניה החברתית של האתיקה והמוסר. הפוטנציאל הטמון בנושא הכנס הוא עצום ואני מקווה כי, בעזרת כולנו, הוא גם יתממש.

 

ומה עוד עשינו, בעזרתכם ובעזרת כל ממלאי התפקידים הללו בשנתיים וחצי האחרונות? בנינו לאגודה אתר חדש, ואני מקווה כי אתם מוצאים אותו נגיש ושימושי יותר מקודמו. מיסדנו את הקשרים שלנו עם כתב העת "סוציולוגיה ישראלית" ולראשונה נכללים בוועדת המערכת של כתב העת גם נציגים של האגודה. סדרת ספרי האגודה קיבלה תנופה מחודשת בעקבות הסכם עם קרן שניצר באוניברסיטת בר אילן, אשר ממסד וגם מעלה באופן משמעותי (עליה של כ-33%) את התמיכה הכספית של הקרן בסדרה. שני הכרכים הבאים של הסדרה, על דמוגרפיה ועל זקנה, נמצאים בשלבים שונים של הכנה. העורכת הכללית של הסדרה, חווה עציוני-הלוי, המשיכה בעבודתה המאומצת. לידה המשיכה לפעול ועדת מערכת שהרכבה השתנה מעט. נח לוין-אפשטיין, דבורה ברנשטיין, סטפן שרות ועמליה אוליבר הצטרפו לוועדה והחליפו את מנחם רוזנר, יוחנן פרס, יהודית שובל ושלמה דשן, בעוד שאליעזר בן רפאל, יצחק סמואל, ארנסט קראוס ואליהוא כ"ץ המשיכו בתפקידם.

 

הועדה להכנת מילון מונחים אנגלי-עברי בסוציולוגיה, בראשות דבורה קלקין-פישמן התקדמה בעבודתה והוציאה טיוטה ראשונה שנשלחה לביקורת לאקדמיה ללשון העברי. ועדת ההסמכה בראשות רן לחמן המשיכה את עבודתה. הוקמו גם מספר סקציות מקצועיות חדשות על הגירה, על הצבא, על דמוגרפיה ועל הגוף ושתיים, מחודשות, על מגדר ועל בריאות. אולם, למען האמת, צריך להודות כי טרם ראינו פעילות רבה מצד הסקציות המקצועיות. גם הניסיון שלנו להפעיל את המורים לתיכון בסוציולוגיה לא צלח, עדיין, למרות סימנים מעודדים לפני שנתיים.

אירוע די דרמטי היה העברת משכן המזכירות מאוניברסיטת תל אביב למסלול האקדמי במכללה למנהל, בראשון לציון. ראשית, זכיתי כנראה להיות היו"ר הראשון של האגודה שלא מיקם את המזכירות באוניברסיטה שלו, לא מפני שלא רציתי, אלא מפני שהאוניברסיטה שלי לא מצאה לנכון לספק לי את התנאים המינימליים לכך ועוד רצתה לגבות כסף על השימוש במתחם שלה. במשך שנה וחצי המזכירות נשארה באוניברסיטת תל אביב. אולם משהתברר כי היינו צריכים לשלם שם על כמעט כל דבר זולת חצי חדר והאוויר שנשמנו בו, וכי, בקצב זה, היינו מכריזים על פשיטת רגל עוד לפני תום הקדנציה שלנו, חיפשנו חלופות ולשמחתנו העזרה באה מהמכללה למנהל. בעזרת רקטור המכללה, יעקב רוזנברג, ובעזרת חברינו הנמנים עם סגל המכללה, הגזבר שלנו רן לחמן, ראשי החוג החדש והיוצא של המחלקה מדעי ההתנהגות, טובה בנסקי ומוטי רימור, ורבים אחרים, המכללה נאותה לספק לנו משרד ולכסות את כל ההוצאות המנהליות שלנו. בספטמבר 2004 עברנו לביתנו החדש ואנו מרגישים בו מצוין. באותו זמן נפרדנו גם מהמזכירה שלנו, נטע ארנון, שניהלה את האגודה ביד רמה עד אז. במקומה נכנסה לתפקיד יאנה זאיקה אשר את מסירותה ויעילותה רבים מכם הספיקו כבר להכיר.

מבצע חשוב מאוד בעיניי היה המבצע להרחבת מספר החברים שלנו. כאשר נכנסתי לתפקיד גיליתי כי  כל שנה נרשמו בפועל כ-200 חברים בלבד, לא הרבה מעבר לאלה שנרשמו לכנס השנתי (ולא כל מי שהשתתף בכנס השנתי טרח להירשם אליו, פרשה כאובה בפני עצמה!…). ההרשמה לחברות הייתה אינסטרומנטלית-טקטית בעיקרה: אלה שהתכוונו לקחת חלק פעיל בפעולות האגודה ובעיקר בכנס השנתי שלה נרשמו כחברים לאותה שנה אולם רובם דלגו על חברות באותן שנים שבהן היו בשבתון, בפוסט-דוק, או שמסיבה כלשהי לא התכוונו להיות פעילים במסגרת האגודה. בעקבות מאמץ לא מבוטל, אני שמח לבשר כי מספר החברים עבר את 350 האנשים ואנו משתדלים להגדיל אותו עוד יותר. על אף גידול משמעותי זה, אני עדיין מתקשה לשכנע עמיתים כי יציאה לשבתון איננה סיבה להפסקת חברות, גם לא לשנה, וכי רצוי שהחברות תשקף תחושת זיקה ומחויבות כלפי הקהילה הפרופסיונלית כולה, מעבר לשירותים ספציפיים המתקבלים באותה שנה.

וזה מביא אותי לנקודה הרגישה ביותר מבחינת דמותה ותפקודה של האגודה הסוציולוגית הישראלית. נוצר רושם כי האגודה פועלת במרץ ומספקת שירותים חשובים לפריפריה של העשייה הסוציולוגית הישראלית והיא גם מקבלת תמיכה רבה מאותה פריפריה בעוד שב 'מרכז' התמונה מעורבת יותר: חלק מחברינו במחלקות לסוציולוגיה אכן פעילים באגודה במגוון תפקידים אולם רבים אחרים אינם חברים באגודה ורק לעתים רחוקות פוקדים את הכנסים שלה. עלי להוסיף מייד כי אני מברך את ההשתתפות המרבית של הפריפריה הסוציולוגית בפעולות האגודה. אינני רואה בזה שום דבר שלילי, ויתכן כי בתקופת כהונתי הפזילה לכיוון הפריפריה אף גברה. עמית קרוב שיישאר בעילום שם 'מאשים'(?) אותי כבר שנים רבות כי אני 'פופוליסט' ולא 'אליטיסט'. נכון הוא שאני רואה בפריפריה של העשייה הסוציולוגית עשייה לא פחות רלוונטית לחברה הישראלית, אם לא יותר. אולם בכל זאת הייתי שמח לו הייתי יכול לקרב יותר דמויות מרכזיות לפעילות באגודה. אינני יודע מה יכולה האגודה לספק לאותן הדמויות המרכזיות. האליטה של הסוציולוגיה הישראלית איננה זקוקה, מקצועית, לאגודה ולא רואה בה זירת פעולה חשובה. אולם, אם הן היו לוקחות על עצמן יותר פעילות באגודה (בואו נתחיל עם הרשמה לחברות…) אפילו כ'אזרחות טובה' בלבד, היה לזה, ללא ספק, משקל סמלי לא מבוטל, גם בעיני אותה פריפריה אותה אנו משרתים בנאמנות. אחרי הכל, גם אותה פריפריה מזהה, מכירה ומעריכה את ה'פיגורות' של הסוציולוגיה הישראלית, וכולנו היינו יוצאים מחוזקים אם אותן ה'פיגורות' היו בולטות יותר גם במסגרת האגודה. אני מודה כי לא הצלחתי להניע את הגלגל בכיוון זה, לפחות לא בקצב המספק אותי, ונשארתי ללא השראה לגבי מה ניתן לעשות בנדון. אני מאחל לבא אחרי להצליח יותר בכיוון זה.

היו לי שנים מרתקות בראשות האגודה, ולמי שטרם יודע, אבשר כי זמן קצר אחרי סיום כהונתי, אני עתיד לצאת לגמלאות מהאוניברסיטה שלי לאחר יותר משלושים שנות עבודה. לא אפסיק, כמובן, את פעילותי המקצועית הסוציולוגית לפי מיטב יכולתי. אשמח גם להמשיך לשרת את האגודה בתפקידים שונים. אולם, אשתי ואני החלטנו לצאת לגמלאות מוקדם, כאשר אנחנו עוד יכולים ליהנות מהן. יש לנו תוכניות רבות של נסיעות, צרכנות תרבותית, שיחות מרתקות עם נכדים כאשר הם עוד בגיל שמוכנים לכך, ואנו רוצים להספיק לטעום כמה שיותר ממטעמי העולם.

שוב תודה, חברים יקרים, על האמון שנתתם בי ועל הכבוד הגדול שהענקתם לי. אמשיך, כמובן, לעמוד לידכם ולנסות לתרום ככל יכולתי לעשייה הסוציולוגית הישראלית.

בברכה,

ויקטור עזריה