סאסקיה סאסן


 
 

פורסם ב"גארדיין" ב-12.9.01

ההתקפה של אתמול מבהירה כי איננו יכולים להתחבא מאחורי השלום והשגשוג שלנו. העדויות לכך הלכו והתרבו, אך מנהיגינו מיאנו לראותן. אימי המלחמה והמוות בדרום הגלובלי לא הותירו את רישומם, אולם מסכי הגנה כנגד טילים לא יכולים להגן עלינו. מדינות חזקות אינן יכולות להימלט מטרוריזם רב-מימדי, פצצות תוצרת בית, נשק גרעיני חובבני ונשק ביולוגי מייצור עצמי. צמיחת החוב והאבטלה ודעיכתם של סקטורים כלכליים מסורתיים, מזינים מסחר בלתי חוקי באנשים הנוהרים למדינות העשירות. המחלות והמגיפות של הדרום הגלובלי הגיעו עתה גם לצפון הגלובלי: אבעבועות רוח חזרו לארצות הברית ואנגליה, יתוש הנילוס הגיע לראשונה לצפון. כשממשלות מתרוששות, הן נהיות תלויות יותר במשאבים המגיעים אליהן מהמהגרים השולחים כסף הביתה ואין להן סיבה לבלום הגירה בלתי חוקית. הלחץ והתחרותיות מכריחים ממשלות במדינות עניות לקצץ בתקציבי בריאות, חינוך וחברה, עובדה המאטה עוד יותר תהליכי פיתוח. החוב החיצוני הגדל ומחלותיו של הדרום מתחילים להשפיע על מדינות הצפון. אין אנו יכולים עוד להפנות גבנו לסבל. אם איננו מוכנים לפעול מטעמים הומניטריים, עלינו להבין לפחות שיש לנו אינטרס עצמי.

שווקים אינם יכולים לטפל בעצמם. על ממשלות למשול יותר. אולם איננו יכולים לשוב לשיטה הישנה של מדינות המקיפות עצמן בחומות מגן. זהו הזמן לרב-צדדיות ובינלאומיות אמיתית: חידושים רדיקליים וצורות חדשות של שיתוף פעולה עם החברה האזרחית ומוסדות רב-לאומיים. האלימות עקב רעב ועוני, ההרס של אדמות פוריות, דיכוין של מדינות חלשות על-ידי מדינות החמושות טוב יותר, רדיפות – כל אלו מזינים תנועה איטית, מורכבת, אך עקבית לקראת הצפון. הצפון יוצר חלק ניכר מהנזק והוא בעל המשאבים הדרושים לתקנו. חלק מהאתגר הוא למעשה ההכרה בזיקת הגומלין בין צורות שונות של אלימות שאיננו קושרים ביניהן, או שאפילו איננו מחשיבים כאלימות. אנו סובלים מבעית תרגום. שפת העוני והסבל אינה נהירה ואינה נוחה.  שפת ההתקפות אתמול ברורה בהחלט.

שתי בעיות מרכזיות מצריכות טיפול:  מלכודת החוב הלאומי, וההגירה. מלכודת החוב משמעותית יותר מכפי שרבים בצפון משערים. הדגש הוא תמיד על גודל החוב, שהינו חלק קטן מסך שוק ההון הגלובלי, אשר מוערך כעת ב-83 טריליון דולר. אך החוב החיצוני יאיים לבסוף על הצפון בצורת הברחה בלתי חוקית של אנשים, סמים ונשק, באמצעות הופעה מחודשת של מחלות שחשבנו שהן תחת פיקוח, ובאמצעות הרס מצטבר של המערכת האקולוגית השבירה שלנו. מלכודת החוב מקיפה עתה יותר מדינות, וכוללת כיום גם מדינות בעלות הכנסה בינונית. ישנן עתה כחמישים מדינות לערך אשר מצויות בסחרור חובות ואינן מסוגלות להתמודד עם התהליך. אין זה יותר רק עניין של פריסת חובות, אלא של תנאים מבניים חדשים לחלוטין. מה שאנו נוטים לא לראות או לא להבין, היא העובדה שחובות אלו מצויים ברמה בלתי ניתנת לניהול ושליטה, הרבה מעבר למה שנחשב בלתי ניתן לניהול במשברים שפקדו את אמריקה הלטינית בשנות השמונים. היחס של חוב לתוצר הלאומי גבוה במיוחד באפריקה, שם הוא עומד על 123%, בהשוואה ל 42% באמריקה הלטינית ו-28% באסיה. קרן המטבע הבינלאומית תובעת תשלום של בין 20% ל-25% מסך רווחי היצוא כבסיס להחזר חובות. לעומת זאת, בעלות הברית ביטלו ב-1953 כ-80% מהחוב המלחמתי הגרמני ודרשו החזר חובות בסדר גודל של 3% עד 5% בלבד מסך רווחי היצוא. אלו הם גם התנאים הנדרשים ממרכז אירופה לאחר נפילת הקומוניזם.

מה ניתן לעשות כדי לחלץ מדינות עניות מהמלכודת?  מדינות עניות נאלצות לייבא טובין, והמערב מקבל תשלום רק בדולרים או במטבעות קשים אחרים. כך נוצר מעגל קסמים שלא ניתן להיחלץ ממנו. אחת הדרכים היחידות לנטרול המלכודת היא להרשות למדינות לשלם במטבע שלהן, וכך יתאפשר להן לייבא טובין הנחוצים לפיתוח ולחזק את המטבע שלהן. מעטות המדינות העניות שיכולות להימנע ממאזן סחר שלילי – מתוך 93 מדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית, רק 11 נהנו מעודף יצוא בשנת 2000.  מדינות אלו היו מעוניינות לייצא יותר, כפי שרואים עתה, עם יצירת סוכנות ביטוח הסחר האפריקאי לעידוד יצוא מאפריקה ובתוכה. מאמצים אלו הינם מבטיחים. רוב מדינות הדרום תלויות לחלוטין ביבוא נפט, מזון, ומוצרי תעשיה. הן זקוקות להלוואות, וכאשר הן צוברות חובות, תשלמי ריבית ועליות חוב נוספות מטפסים בתלילות תוך פגיעה נוספת בערך המטבע המקומי. הלוואות במטבע קשה הינן מלכודת.  החוב הממשלתי של מדינות עניות, ויותר ויותר מדינות בעלות הכנסה בינונית, צריך להיות מוצא משוקי ההון הגלובליים ולהיכנס למערכת הבינמדינתית.  קיינס הציע זאת בשנות הארבעים בשעת יצירתה של קרן המטבע הבינלאומית, וקרן המטבע הלכה בכוון זה עם התוכנית לספק מימון מוקדם לפני משבר, תחת הנוהג להציל את המשקיעים של המדינות העשירות כשהמשבר כבר פרץ.

הסכנה השניה היא הגירה והברחה בלתי חוקית של אנשים. הגידול בחוב והתוצרים הכלכליים הקשים שלו מייצר תנועות הגירה חדשות. כשהמדינות העשירות ממשיכות להתעשר הן קוסמות יותר ויותר, אך גם מערימות קשיים גדולים יותר בהיתרי הגירה ובקליטת פליטים. כך מעודדות למעשה המדינות העשירות את הסחר הבלתי חוקי במהגרים.

אנו עשויים לחשוב שאין קשר בין חוב ועוני גדלים לבין האלימות בניו יורק ובוושינגטון.  אך יש קשר בין הדברים.  ההתקפות הן שפה של מוצא אחרון:  הנדכאים והנרדפים השתמשו בשפות רבות כדי להגיע אלינו, אך נראה שאין אנו מסוגלים לתרגם לעצמנו את משמעות הדברים. לכן, כמה מהם לקחו אחריות אישית לדבר אלינו בשפה שאיננה זקוקה לתרגום.

פרופסור סאסקיה סאסן הינה סוציולוגית באוניברסיטת שיקגו.