החברה הישראלית ומחיר הגלובליזציה


 
 

סיכום כנס לזכרו של ד"ר דני רוזוליו
ד"ר יובל אשוש 

ביום חמישי ה- 9.3.06 התקיים במכללה האקדמית  גליל מערבי  כנס לזכרו של ד"ר דני רוזוליו ז"ל אשר ליווה את המכללה בשנים האחרונות בתפקידים שונים: כמרצה, כראש חוג לסוציולוגיה וכיו"ר המכללה האזורית.

הכנס אורגן בשיתוף עם המכון לחקר הקיבוץ והרעיון השיתופי מאוניברסיטת חיפה בו ניהל דני את פעילותו המחקרית. מארגני הכנס בנו תוכנית המשקפת את הביוגרפיה של דני ותחומי עיסוקיו לאורך השנים: מהמעורבות החברתית במסגרות שונות  דרך קריירה פוליטית עשירה ועד האקדמיה.

יו"ר האגודה הסוציולוגית הישראלית, פרופ' נעמי כרמון חלקה כבוד לדני והזכירה מאמר פרי עטו, שפורסם בגליון האחרון של כתב העת "סוציולוגיה ישראלית". מאמר זה עוסק בהיבטים תיאורטיים של  החברה האזרחית בישראל.

פרופ' ארזה רון, נשיאת המכללה, הזכירה את הקשר ההדוק ורב  השנים שלה עם דני,  עוד מימי תנועת הנוער  וכמו כן, שיתוף הפעולה הפורה אתו למען המכללה מאז כניסתה לתפקיד.

ד"ר שלמה גץ, ראש המכון לחקר הקיבוץ והרעיון השיתופי הרצה  על "דרכו המחקרית של דני". בדבריו הזכיר כמה מהתכונות שאפיינו את דני:

–  את צניעותו – למרות הרזומה העשיר שלו, דני תמיד התעניין בבני שיחו ויצר אתם מערכת  יחסים של שווה מול שווה.

–   את האופטימיות ביחס לשינוי הקיבוץ והחברה הישראלית. דני, בניגוד לרבים אחרים, לא התרפק  בנוסטלגיה על ימים עברו אלא ראה הזדמנות היסטורית שניתנה לבני הדור הנוכחי לעצב מחדש את החברה בה הם חיים. כמו כן, הוא ידע גם להאיר את הפינות המפתיעות, כגון פריחתן של קומונות עירוניות של בוגרי תנועות הנוער בכל הארץ בשנים האחרונות,  התפתחות הנוגדת את הזרם הסוחף של הפרטת הקיבוץ.

–  את יושרו האינטלקטואלי, שהוביל אתו, למרות היותו חלק מהממסד הקיבוצי וההסתדרותי,  לערוך חשבון נפש נוקב וביקורת עצמית במסגרת מחקרו על  משבר המגזר ההתיישבותי והפועלי.

פרופ' גדרון, ראש המכון לחקר המגזר השלישי באוניברסיטת בן-גוריון, פתח את המושב הראשון וסיפר כיצד התרשם מסקרנותו של  דני וצימאונו לדעת. בפגישותיהם דני החל לגלגל את הרעיון של הקמת תוכנית לימודית ייחודית למכללה בנושא החברה האזרחית. פרופ' גדרון איתר את שורשיה של החברה האזרחית ביוון העתיקה שהשכילה להצטייד בחוקים ובכללים לטיפול בסוגיות חברתיות ופוליטיות בשעה שבחברות הברבריות שלט הכוח, מכאן ריבוי המשמעויות במושג "חברה אזרחית" בשפה האנגלית (Civil Society): חברה של האזרחים וחברה מתורבתת (civilized) גם יחד. בסוף הרצאתו, פרופ' גדרון דן בפריחת המגזר השלישי ישראל.

במאמר שפורסם בגיליון האחרון של "סוציולוגיה ישראלית" דני החל לפתח מודל תיאורטי המאיר את החברה האזרחית מהפרספקטיבה של היחיד ולא של החברה. דני רוזוליו ראה בחברה האזרחית ביטוי של אינטרסים וצרכים שונים של היחיד אשר נדרש להתארגן כדי לספקן באמצעות שיתופי פעולה עם אחרים. בתקופה שהמדינה מספקת את הצרכים נחלש צורך הפרט להתארגנות ופוחתת נטייתו לשיתופי פעולה. בימינו, עם היחלשות המדינה, צומחת החברה האזרחית.

פרופ' הודרה סגר את המושב בהרצאה בה ניתח את השפעתה של הגלובליזציה על החברה הישראלית. הוא הדגיש במיוחד כיצד נגישות המידע לכל בימינו חיזקה את האזרח מול המדינה ואילצה אותה ליותר שקיפות. תהליך שבסופו של דבר חיזק את החברה האזרחית ואופייה הדמוקרטי של החברה הישראלית.

במושב השני אשר הוקדש לחברה הקיבוצית בעידן הגלובליזציה ניתנו שלוש הרצאות:

ד"ר אריאל הלפרין, שהיה בעבר ראש מטה הסדר הקיבוצים, סקר את חולשותיו של הקיבוץ ערב משבר הקיבוץ. הוא תיאר את החברה הקיבוצית כחברה מוגנת על ידי שורה של מעטפות מוסדיות חיצוניות לו, דבר שנבע מהיסטוריית היישוב. הקיבוץ, לפי הלפרין, לא השכיל להבין את השינויים בחברה הישראלית ובעולם בכלל ולהסתגל אליהם בעוד מועד. לכן שקע הקיבוץ  במשבר כתוצאה מהסרת ההגנות.

אבל האם הייתה רק דרך אחת להיחלץ מהמשבר? האם מדיניות של הפרטה  ושל פגיעה בשיתוף  הייתה מחייבת במציאות שנוצרה? זהו הנושא בו טיפל מר דני זמיר מהמכון לחקר הקיבוץ. על בסיס ניתוח היסטורי של משברים כלכליים-חברתיים במערב של המאה ה-20,  הסיק זמיר  שאין אף פעם פתרון אולטימטיבי למשבר אלא שנקיטת מדיניות ובחירת פתרון הם עניין של אידיאולוגיה. לפי זמיר, המדיניות בה נקטה הנהגת התנועות הקיבוציות שיקפה את רוח הזמן ואופנת התורה הנאו-ליברלית בכלכלה המערבית.

פרופ' דני גוטוויין סגר את המושב בהצגת תזה ברוח גישת הקונפליקט הטוענת שמשבר הקיבוץ והמגזר ההסתדרותי כולו שירת את האינטרסים של בעלי ההון בכלכלה הישראלית ולכן צריך להבין משבר זה בהקשר של ההפרטה הגדולה שפקדה את כלכלת המדינה בעשורים האחרונים. לפי פרופ' גוטוויין, התנועה הקיבוצית לא קרסה אלא "הוקרסה".

בסיום הכנס העלה ד"ר  דוד בנטולילה זכרונות מהחיים הפרטיים של דני ותיאר את דמותו באופן ציורי כראש השבט, כפטריארך נדיב שנסיונו העשיר ויכולת האמפתיה שלו מאפשרים לו לתקשר עם כל אחד עד אחרון הנכדים, ולעמוד איתן תמיד לצד המשפחה לתמיכה ולעצה בשעת הצורך.

לסיום, יש לציין לשבח את השתתפותו הפעילה של הקהל במהלך הכנס. בזכות ריבוי שאלות מעניינות שנשאלו בסיום כל מושב  אפשר היה לפתח דיון מרתק ורק קוצר הזמן מנע זאת מאתנו.