התלכדות מאבק פוליטי עם מחקר סוציולוגי:


 
 

מאבק נגד העסקה פוגענית כדוגמה למחקר פעולה / ד"ר אורלי בנימין וד"ר דפנה רובינשטיין

  גיוס ידע סוציולוגי מורכב לשינוי חברתי  בניגוד ל"שיטת הסלמי"

בשנים האחרונות מספר סוציולוגים היו מעורבים בניסיונות לגייס ידע סוציולוגי לקידום שינוי חברתי באמצעות אסטרטגיה של הגשת תביעות לבתי-משפט. לדוגמא, סוציולוגים שהשתייכו לעמותת "הקשת המזרחית הדמוקרטית" מילאו תפקיד מרכזי בתביעה משפטית שהגדירה מחדש את היקף זכויות הקניין והדיור בישראל. התביעה התבססה, בין היתר, על מידע שנאסף במחקרים סוציולוגים שעמדו על התפקיד החשוב של בעלות על דיור בשיעתוק חברתי.

האסטרטגיה של פנייה לבתי משפט תופסת חלק עיקרי במאבקים לשינוי חברתי בישראל בתחומים שונים. לעומת זאת, השימוש באסטרטגיה של חקיקה לקידום שינוי חברתי הוא נדיר יותר. בדרך כלל פעולת הסינגור ((advocacy של ארגונים לשינוי חברתי בישראל מתמקדת בתביעות המוגשות לבתי משפט וכמעט שאינה כוללת הגשת הצעות חוק לכנסת.  גם כאשר פעולות הסינגור כוללות אסטרטגיה של חקיקה, הרי שבדרך כלל מנסחי החקיקה אינם משתמשים בידע סוציולוגי. גם במקרים הנדירים שבהם הצעות חוק מבוססות על ידע סוציולוגי שנצבר במחקר אמפירי, עורכי הדין המנסחים את הצעות החקיקה בדרך כלל נמנעים מהסדרים כוללניים ומתמקדים בניסיון לשנות היבט אחד או שניים בהסדרים משפטיים. טקטיקה זו מכונה בעגה של עורכי-דין הפועלים למען מטרה ציבורית (cause lawyers ) בשם "שיטת הסלמי". בשיטה זו נעשה ניסיון לקדם שינוי חברתי באמצעות תיקוני חקיקה קטנים אשר ייפרסו, בדומה לנקניק סלמי, למספר חתיכות. אך בשיטת הסלמי טמונה מגבלה מיבנית – ברגע שמפרקים ידע סוציולוגי שגויס לשינוי חברתי לחתיכות קטנות, לעיתים מתקבלת משמעות שונה מהכוונה המקורית וזאת בשל ניתוק ההסדר המשפטי מהידע על ההקשר החברתי בו צמחה התופעה.

ברשימה קצרה זו נתאר יוזמת חקיקה שיצאה במודע נגד שיטת הסלמי והתבססה על ידע סוציולוגי. נדון בתמצית בניסיון לגייס ידע שנצבר במחקר סוציולוגי למאבק נגד העסקה פוגענית באמצעות אסטרטגיה של יוזמת חקיקה כוללת.  כחלק מהמאבק כתבנו הצעת חוק האוסרת על העסקה פוגענית של עובדים בישראל. הצעה זו אשר הוגשה לכנסת כהצעת חוק לא ממשלתית ע"י חברי הכנסת עמיר פרץ ואילנה כהן, מצויה בתהליכי חקיקה מתקדמים.

  התלכדות מחקר עם פעולה פוליטית לשינוי חברתי בחקיקה – העסקה פוגענית כדוגמה

העסקה פוגענית הוגדרה בהצעת החוק באופן רחב שכלל שלושה הקשרים מרכזיים ביחסי עבודה. ראשית, החוק הגדיר העסקה פוגענית כפרקטיקות שליטה על גוף העובד, כגון נהלים האוסרים על עובדים לשבת ולצאת לשירותים. שנית, החוק הגדיר העסקה פוגענית כסיום יחסי עבודה בעקבות תלונה על פגיעה בתנאי העבודה, כגון: פיטורים של עובד קבלן בעקבות תלונה על תנאי העסקתו הפוגעניים כעובד קבלן. שלישית, החוק חייב, במכרזי מדינה, להעדיף לא רק את קבלן כוח האדם המציע את מחיר עלות שירותי העבודה הנמוך ביותר – כפי שמחייב כיום חוק חובת המכרזים – אלא גם קבע אחריות אישית של פקידי מדינה להעסקה פוגענית של עובדי קבלן. בחוק, לראשונה, נקבעה סנקציה כספית על פקידי מדינה שיהיו מעורבים בהחלטה להעסקה פוגענית של עובדים. למשל עובדי קבלן המנקים את משרדי הממשלה שלא קיבלו שכר מינימום והועסקו בתנאי העסקה פוגעניים ומשפילים יוכלו לפי הצעת החוק לזכות בהכרה ופיצוי כספי מפקידי האוצר שהחליטו על העסקת קבלן כוח האדם.

המאבק המשפטי נגד העסקה פוגענית מדגים כיצד המחקר הסוציולוגי והפעולה הפוליטית לשינוי חברתי עשויים להפרות אחד את השני באמצעות התלכדותם למחקר פעולה. מחקר פעולה הוא דיווח אנליטי של החוקר שיזם פעולה פוליטית והיה מעורב בה. במחקר פעולה החוקר הוא בו-זמנית חוקר ואינפורמנט. ההתלכדות מייצרת מחקר פעולה בו השאלות והממצאים מתעצבים לא רק על בסיס ספרות תיאורטית, שבדרך כלל מיוצרת בהקשרים תרבותיים שונים מישראל, אלא גם על בסיס ניסיון שיטתי להגיב לתגובות טיפוסיות של סוכנים מרכזיים בפעולת השינוי החברתי, כגון: משפטנים המועסקים כפקידים בכירים בבירוקרטיה המדינתית הישראלית.

 שומרי הסף של בית הנבחרים הישראלי

משפטנים אלו, שגיבשו את עמדת משרדי הממשלה כלפי הצעת החוק, סייעו לנו בתגובותיהם לגבש מחקר פעולה שהציב במרכזו שאלות תיאורטיות שונות מהספרות התיאורטית שעסקה בעובדי קבלן. התובנה המרכזית שהתגבשה במחקר הפעולה הצביעה על כך שהשם שניתן בספרות ובבירוקרטיה הממשלתית לפגיעות בעובדי הקבלן בישראל אינו מייצג באופן מלא את החוייה שלהם. עובדי קבלן בישראל נפגעים לא רק מהיעדר אכיפה של זכויות בעבודה; הם גם מתלוננים על פגיעות ההולכות יד ביד עם הסדרים שונים המעניקים לגיטימציה להעסקה פוגענית, כגון: הנחיות בירוקרטיות המחייבות את כל משרדי הממשלה להתנער מאחריות לתנאי העבודה של עובדי הקבלן.

מכיוון שהלגיטימציה המשפטית להעסקה פוגענית של עובדי קבלן בישראל התמסדה כחוקית הבנו, כי אסטרטגיות של קידום שינוי חברתי באמצעות תביעות תקדימיות כדי להמריץ אכיפה של זכויות עובדים אינן מספיקות, שכן נוצרו שגרות עבודה בירוקרטיות במשרדי הממשלה בהן חוקי העבודה נכתבו כל יום מחדש באופן שפגע בעובדים וזאת מעבר לסנקציות הקיימות בחוקי העבודה.

אם כן, השאלות התיאורטיות שעלו מהפעולה הפוליטית הפרו את מחקר הפעולה. שאלות אלו נידונו בחלקן בספרות שעסקה בסוציולוגיה של המשפט בהקשרים אחרים, אך נעדרו מהספרות שעסקה בעובדי קבלן. כך לדוגמא: בישראל ובעולם קיימת ספרות המסבירה את הקריירה של מחלוקות משפטיות. לפי שמיר ושטראי מחלוקת משפטית מתגבשת בתהליך בו עובד לומד לתת שם, לאתר סוכן אחראי ולתבוע  (naming, blaming claiming). בתהליך זה רק חלק קטן מהחויות של העובד הנפגע מתגבשות לכדי תביעה משפטית בעקבות סינון של חוויות וידע המתגבש ביחסים בין עורך הדין לעובד. המרכיב החשוב ביותר במודל הוא היכולת לתת שם לחויה הפוגעת.

השם שנתנו המשפטנים לפגיעות בעובדי קבלן התמקד באכיפת חוקי עבודה באמצעות תביעות תקדימיות של עובדים בודדים באופן דומה ל"שיטת הסלמי". שיחות עם המשפטנים הבהירו לנו כי במודל של קריירה של מחלוקות יש התמקדות בתביעה של עובדים כבודדים ובאפשרות לאכוף חוקי עבודה באמצעות תביעות של עובדים בצד היעדר דיון באפשרות להשתמש במודל בתהליכי חקיקה כוללניים שיאתרו מספר סוכנים האחראים להעסקה פוגענית של עובדים.

המאמר מתבסס על דברים שנשאה ד"ר אורלי בנימין במליאה הראשונה בכנס האגודה בתל-חי, בפאנל שעסק בפריפריה – חולשה, מחאה והעצמה.