ציון לשבח: מארג יחסים בהשתנות


 
 

שינוי מבנה היחסים בין הארגונים הגדולים בכלכלה הישראלית בעקבות שינוי המשטר הפוליטי-כלכלי / ליאת ברשישת, האוניברסיטה העברית

המחקר הנוכחי מעוגן בפריזמה התיאורטית של סוציולוגיה כלכלית. כאשר האתגר שלו הוא בניסיון להתחקות אחר מערכת היחסים בין הארגונים הגדולים, אשר מעצבת את התנהלותה של הכלכלה הישראלית.  המחקר בדק את האופן שבו שינוי המשטר הפוליטי-כלכלי במדינת ישראל השפיע על מבנה היחסים בין הפירמות הגדולות במשק. המקרה הישראלי מהווה מקרה מחקר מעניין דווקא בשל השינוי המשמעותי שעבר עליו משנות השמונים והלאה, כחלק מתהליך עולמי של ליברליזציה ודה-רגולציה. השינויים הללו באו לידי ביטוי בפתיחתו של המשק הישראלי למשק העולמי, בפתיחתו ההדרגתית לתחרותיות, בצמצום מקומה של המדינה ובהפרטת חלק גדול מנכסיה, ברפורמות בשוק הכספים וההון ובהיחלשותה של ההסתדרות.

 

הדרך לבדיקת השפעת שינוי המשטר הכלכלי-פוליטי על מבנה רשת הארגונים הייתה השוואתית. ההשוואה נערכה בין מבנה רשת היחסים של הפירמות הגדולות לפני שינוי המשטר ואחריו. השנים שנבחרו כמייצגות את התקופות השונות היו שנת 1984 ושנת 2000.  לצורך בדיקת מערכת היחסים בין הפירמות הגדולות במשק נעשה שימוש בשיטה מקובלת לבדיקת מבנה הרשת -השתזרות דירקטורים. בעבודה זאת הקשר בין הדירקטורים נתפס כמבטא קשר בין ארגונים, כאשר מערכת הקשרים בין הארגונים נותחה בעזרת ניתוח רב-ממדי. שיטה  זו סייעה ל"חשוף" את מבנה הקשרים בכל תקופה ובכך להשוות ביניהן. נוסף להשוואת התמונות המרחביות נעשה שימוש בכלי ניתוח מקובלים בניתוח רשתות כמו צפיפות ומרכזיות

 

ממצאי המחקר סיפקו חיזוק נוסף להשערה הכללית כי רשת הקשרים בין הפירמות משוקעת במציאות החברתית ומושפעת מהשינויים שמתחוללים בסביבה. כמו כן הם אמתו את השערת המחקר כי שינוי המשטר הפוליטי-כלכלי בישראל שינה את רשת יחסי ההשתזרות בין הפירמות המובילות במשק.

 

השינויים המרכזיים הם כלהלן:

  • ירידה משמעותית בצפיפות הרשת ועלייה בשיעור הפירמות שאינן משוזרות כלל. צפיפות הרשת מבטאת את היחס שבין מספר הקשרים בפועל לבין כל הקשרים האפשריים. ממצא זה עשוי להצביע על שינוי מגמה במערכת הקשרים הבין ארגונית, מארגונים שמקיימים ביניהם יחסי גומלין יחסית הדוקים לארגונים שהקשרים ביניהם חלשים יותר. ההערכה שלי היא כי רשת ההשתזרות הפכה להיות צפופה פחות כתוצאה מהשפעתם של מספר שינויים שהתחוללו כחלק משינוי המשטר. השינויים הרלוונטיים הם: הפרטה, הגברת התחרותיות במשק וכניסתם של שחקנים זרים למשק.

דניאל ממן טען שרשת שמאופיינת ברמת השתזרות גבוהה מאפשרת לפירמות נגישות הדדית ביניהן. מכאן ניתן להסיק שצמצום הקשרים בין הפירמות יכול להעיד על ירידה בנגישות ההדדית בין הפירמות. כמו כן הוא יכול להעיד על כך שבניגוד לעבר, הגבולות בין הפירמות הופכים להיות ברורים יותר.

 

  • שינוי במבנה הבעלות. השינויים המרכזיים שהתחוללו במבנה הבעלות נוגעים לקבוצות העסקיות אשר מהוות את ליבת ה"כלכלה הגדולה". הטענה היא כי המבנה החברתי של הכלכלה הישראלית הוא מבנה דואלי, אשר מאופיין בקיומה של "כלכלה קטנה", המורכבת ממעסיקים קטנים ופירמות קטנות, לצד "כלכלה גדולה", המורכבת ממספר מצומצם של קונגלומרטים ועוד כמה עשרות פירמות גדולות (Maman, 2002; Aharoni, 1998 ; ביכלר וניצן, 2001). ממן, שעוסק במחקריו בניתוח המבנה של "הכלכלה הגדולה", טוען כי במרכז הכלכלה הגדולה היו, עד סוף שנות השמונים, שבע קבוצות עסקיות[1]. מרכזיות הקבוצות בכלכלה השתקפה בתרומתן לתוצר הלאומי הגולמי העסקי, לייצוא, לחלקן בתעסוקה ובמיוחד בהעסקת כוח אדם משכיל ומיומן. מממצאי המחקר שלו על מבנה "הכלכלה הגדולה", בתקופה  שקדמה לשינוי המשטר, עולה כי הייתה חשיבות גדולה למערך הקשרים בין הקבוצות העסקיות הגדולות. הקבוצות העסקיות היו קשורות בניהן במגוון גדול של קשרים פורמליים ובלתי פורמליים. הקשרים בין הקבוצות העסקיות תרמו לחיזוק מעמדן בליבת הכלכלה הגדולה והגבירו את הריכוזיות שלהן וכן את יכולת השליטה שלהן על המשק הישראלי (ממן, 2003, טרם פורסם).

 

ממצאי המחקר הנוכחי מעידים על גידול משמעותי במספר הקבוצות העסקיות, על ירידה חדה במספר הפירמות שנמצאות בבעלותן של כל קבוצה עסקית ועל שינוי באופי היחסים בתוך הקבוצות העסקיות. ניתן לשער  שהשינויים הללו יהיו בעלי השפעה מכרעת על התנהלותו של המשק הישראלי במישור הכלכלי והפוליטי.

 

מניתוח ממצאי המחקר קשה להסיק בוודאות על משמעותו של שינוי זה. אך מה שנראה בבירור הוא שמשק המאופיין במספר רב יותר של שחקנים דומיננטיים, כאשר כל אחד מהשחקנים קטן יותר (לפחות מבחינת ההיקף המספרי של הפירמות) וכמו כן מקיים פחות קשרי גומלין עם סביבתו, הוא משק פחות ריכוזי. השינויים שחלו במבנה הקבוצות בהחלט מעמידים בסימן שאלה את הטענות הרווחות בדבר התחזקות הריכוזיות של המשק הישראלי בעקבות התעצמותן של הקבוצות העסקיות. תוצאות המחקר מצביעות על היחלשות יחסית של הקבוצות העסקיות המרכזיות, לפחות בהתבסס על הנתונים שהמחקר בדק (חברויות צולבות במועצות מנהלים). הממצאים בדבר צמצום קשרי ההשתזרות בתוך הקבוצות העסקיות יכולים להצביע על מספר כיוונים אפשריים.

 

הכיוון הראשון עשוי להעיד על כך שהקבוצות העסקיות הפחיתו את השימוש במכניזם של השתזרות לתיאום פנימי. אם הדבר הוא כך, כי אז יהיה מעניין לבדוק מהן הדרכים החלופיות שהקבוצות העסקיות משתמשות בהן לתיאום ביניהן. כיוון אחר של פרשנות יכול להצביע על כך שהיציבות הפוליטית והכלכלית שאפיינה באופן יחסי את התקופה מאז תוכנית הייצוב הפחיתה את הצורך בלכידות פנימית. כיוון שלישי לפרשנות יכול להצביע על כך שהירידה בלכידות הפנימית משמעותה ירידה בעוצמה הכלכלית של הקבוצות העסקיות. הטענה הזאת המתבססת על טענתו של ממן (1993,96) "כי בתנאים של משק ריכוזי ישנה אפשרות להמיר את העוצמה הכלכלית לעוצמה פוליטית".

 

  • שינוי במקומן של הפירמות המדינתיות. המחקר מצביע על שינוי באופי היחסים בין הפירמות המדינתיות וכן על שינוי במקומן במבנה הכללי, אשר מתבטא במעבר של רוב הפירמות המדינתיות ממקום יחסית מרכזי למיקום יחסית פריפריאלי. את מוטיב ההמשכיות אפשר למצוא במספר הגבוה באופן יחסי של פירמות שעדיין נמצאות בבעלות מדינתית גם במשטר החדש. השינוי המשמעותי שחל במקומן של הפירמות המדינתיות יכול להצביע על צמצום במקומה של המדינה שהיוותה, עד למשטר הנוכחי, שחקן מרכזי במשק.

 

המשמעות של הירידה בקשרי ההשתזרות בין הפירמות המדינתיות מעידה על שינוי בדפוס היחסים בין הפירמות הללו, שיכול לנבוע מהירידה בצורך בתיאום בין הפירמות שנותרו בידיים מדינתיות או לחילופין משינוי במכניזם שנועד לתיאום. השינוי שחל במקומן של הפירמות המדינתיות במבנה הוא בהכרח שינוי חשוב אך במקרה הישראלי נראה שהוא מקבל משנה חשיבות דווקא בשל העובדה שלמדינה הישראלית הייתה מידה רבה של דומיננטית בניהולו של המשק הלא-ציבורי. היום ניתן להניח שהמדינה הישראלית ממשיכה להיות מעורבת בניהולו של המשק הכלכלי בדרכים אחרות מאלו שהיו נהוגות עד כה. Cioffi (2000) טוען כי בעידן הניאו-ליברלי בו מצטמצמת מעורבותה הישירה של המדינה בכלכלה, מאמצת לה המדינה כלים אחרים כדי להמשיך ולשלוט בכלכלה; טענתו היא שהכלים להתערבות במצב החדש שנוצר הם בעיקר דרך החוקים והרגולציות שמבנים את פעילות השוק והפירמות שפועלות בתוכו.

 

  • שינוי במקומם של הבנקים. שינוי זה מתבטא בירידה משמעותית בקשרים הפנימיים בין הבנקים וכמו כן בשינוי משמעותי במקומם של הבנקים במבנה הכללי. למרות השינויים הללו כמעט ולא נמצאו מוסדות פיננסיים חדשים שתפסו את המקום המשמעותי שמילאו שלושת הבנקים הגדולים במשטר הקודם. כמו כן, הבנקים הגדולים ממשיכים לתפקד כשחקנים מרכזיים גם במשטר הנוכחי. אני מעריכה כי השינוי במקומם של הבנקים נובע בעיקר מהשינויים שהתרחשו בדפוסי המימון וכן מהאיסור על הבנקים להחזיק ב"נכסים ריאליים". יוצא דופן הוא בנק הפועלים אשר שומר על עמדת ציר גם במבנה שמאפיין את המשטר החדש.

 

  • היעלמותו של השחקן ההסתדרותי. ממצאי המחקר נתנו תמיכה לטענה בדבר היעלמותו של השחקן ההסתדרותי ממפת ה"כלכלה הגדולה". ברור מעל לכל ספק כי השינוי הזה הוא שינוי משמעותי ויש לו השלכות הן על מבנה המשק הישראלי, הן על היחסים בין המגזר הפרטי לציבורי והן על היחסים בין העובדים למעבידים במשטר החדש.

לסיכום, כדאי לציין כי המסקנות העולות מן המחקר מפתיעות משום שהן מציבות בסימן שאלה את ההנחות הרווחות בשיח הציבורי ובשיח האקדמי בדבר הגברת הריכוזיות והסגירות שמאפיינות את המבנה של "הכלכלה הגדולה" בישראל. ברם, חשוב לסייג את הממצאים הללו ולהבהיר שהם מתבססים אך ורק על חקר קשרי ההשתזרות בין הפירמות הגדולות במשק. שילוב זה מצביע על הצורך במחקר המשך שיבדוק אלמנטים נוספים (מבנה הבעלות, קשרי בעלות, השפעה על החלטות ציבוריות ועוד) אשר יוכל לחזק או להפריך את טענותיו של המחקר הנוכחי.