הסוציולוגיה כפרופסיה


 
 

פרופ' יצחק סמואל

מאמריהם של ד"ר יהודה ליאון, רונית אלעד וניסן נוה, ושל זאב לרר ועוזי בן-שלום דנים לכאורה בשני נושאים שונים. אולם, קיימת זיקה ברורה בין שני המאמרים הללו, היות ששניהם עוסקים בדילמות הכרוכות בהתייחסות אל הסוציולוגיה כפרופסיה מעשית, ולא רק כדיסציפלינה מדעית. מן הראוי אפוא לדון בסוגיה זו.

ראשית, העיסוק של הסוציולוגים בצבא ושל אלה במערכת החינוך נועד להעניק שירות מקצועי, שלא במסגרת הקהילה המדעית. לא מדובר בחילופי ידע בקרב הקהילה הסוציולוגית, אלא בשימוש בידע הסוציולוגי לתכליות מעשיות. צו השירות הוא מסימניה המובהקים של כל פרופסיה. המחויבות לשירות מקצועי מבטאת את השליחות של הפרופסיה, המשתקפת במכלול של ציפיות ונורמות התנהגות. הסוציולוגים היישומיים נבחנים בטיב השירות ובאיכות התפוקות שלהם ללקוחותיהם.

שנית, המושג לקוח אף הוא אחד מאושיותיה של כל פרופסיה, והסוציולוגיה היישומית בכלל זה. הלקוח האופייני איננו עמית למקצוע ואיננו חבר בקהילה המדעית. הלקוחות נזקקים לשירותים המקצועיים של פרופסיה מסוימת משום שהם הדיוטות בתחום זה, גם אם השכלתם גבוהה בתחומים אחרים, או שעיסוקם השוטף אינו מאפשר להם לבצע עבודה סוציולוגית שתוצאותיה דרושות להם. בניגוד לאמורפיות של קהילה המדעית, הלקוחות מזוהים ומוגדרים היטב. הלקוחות של הסוציולוגים היישומיים הם לרוב ארגונים מזוהים, המיוצגים על-ידי מנהלים ומפקדים, המזמינים את השירותים הסוציולוגיים השונים.

שלישית, הפרופסיות השונות מאורגנות כאגודות מקצועיות, שעיקר משימתן לקיים פיקוח חברתי על אנשי המקצוע המשתייכים אליהן. פיקוח זה מתבטא ברישום מסודר ומתועד של חברים; בהענקת רשיונות ותעודות הסמכה על סמך השכלה אקדמית, הכשרה מעשית וניסיון מקצועי; בקביעת תעריפים מחייבים לשירותים השונים; ובניסוח של קוד מחייב של אתיקה מקצועית ובהפעלתן של ועדות אתיקה להבטחת התנהגות נאותה בהתאם; האגודות הפרופסיונליות מקיימות כנסים מקצועיים, השתלמויות, עיתונות וספרות, כדי להבטיח רמה מקצועית גבוהה של חבריהן.

כיום, הסוציולוגים ברובם דבקים עדיין בהגדרת הסוציולוגיה כדיסציפלינה מדעית, שמקומה הטבעי באקדמיה. יש גם עדויות ליחס הזלזלני של חלק מהסוציולוגים האקדמיים כלפי הסוציולוגיה היישומית. כל זאת, בעידן שבו הסוציולוגיה כדיסציפלינה מדעית מובחנת – הולכת ומצטמקת: יותר ויותר תחומי עיון ומחקר שהיו נחלותיה המסורתיות של הסוציולוגיה התנתקו ועברו לאכסניות חדשות כגון לימודי תרבות, לימודי מגדר, לימודי ארגון, ולימודי עבודה. הסוציולוגיה טרם התמסדה כפרופסיה מוכרת ומגובשת, חרף העובדה שמספר הסוציולוגים היישומיים בעולם ובישראל הולך וגדל בהתמדה, ולמרות שרבים הסטודנטים המחפשים בסוציולוגיה עיסוק מקצועי מעשי, המפרנס את בעליו – מתברר כי תהליך הפרופסיונליזציה של הסוציולוגיה עדיין מתנהל בעצלתיים. לנוכח דשדוש זה, אין תמה כי הדילמות הפרופסיונליות הן חריפות ומעיקות יותר בקרב הסוציולוגים היישומיים מאשר בקרב עמיתיהם הכלכלנים או הפסיכולוגים.

המאמרים המובאים כאן משקפים כמה מהתלבטויות הללו בקרב העוסקים בכתיבת תוכניות לימוד לבתי הספר ובקרב הסוציולוגים המספקים שירותי מחקר וייעוץ לשלטונות צה"ל. התחבטויות אלו הן בעיקרן תוצאה של "נאמנות כפולה" של הסוציולוגים היישומיים – לקהילה האקדמית מחד גיסא, וללקוחות המעסיקים אותם מאידך גיסא; ולמול תחושת הצורך להמשיך ולתרום למצבור הידע המדעי לעומת החובה להעניק שירות מעשי. המאמרים מעידים על המתחים המתלווים לעיסוקיהם של הסוציולוגים עקב מאבקי הכוח והמהלכים הפוליטיים המאפיינים ארגונים לכל סוגיהם.  חוסר התמיכה של הממסד האקדמי אינו מקל על הסוציולוגים היישומיים.

בעידן שבו המדעים הקלאסיים כמו המתמטיקה, הפיסיקה, הביולוגיה והגנטיקה מטפחים תחומי עיון מחקר ופיתוח שימושיים – יש ספק באשר לעתידה של הסוציולוגיה, המסתגרת ב"מגדל השן". על אף שהחתירה של הסוציולוגיה היישומית להכרה ולהערכה רחוקה עדיין להסתיים – מיסודה של הסוציולוגיה כפרופסיה הוא הכרח בלתי-נמנע, שסופו להתממש.