שלושה עשורים להוראת הסוציולוגיה במערכת החינוך הישראלית: כיווני דרך לעתיד


 
 

ד"ר יהודה ליאון / המפקח המרכזי על הוראת מדעי החברה במשרד החינוך, התרבות והספורט

הוראת הסוציולוגיה במערכת החינוך הישראלית החלה בראשית שנות השבעים, ומטרותיה היסודיות עוצבו על-פי גישות אקדמיות מקובלות.  בכללותה, הוראת הסוציולוגיה נתפסה כחלק מכלל ההוראה במדעי החברה, ונקבע כי עליה להדגיש את מורכבותם של התהליכים החברתיים תוך מתן כבוד לאסכולות תיאורטיות ולמתודולוגיות שונות, וזאת תוך הכרה במגבלות של יכולתנו להגיע לאמת מוחלטת וסופית.  מטרה יסודית בהוראת הסוציולוגיה הייתה לטפח בקרב התלמידים מחשבה עצמאית ולהקנות להם כושר ניתוח בתחומים שונים.  על-מנת לעשות כן המורים הציגו תפיסות מגוונות ועמדות שונות, והותירו לתלמידים לחשוב באופן ביקורתי כמו גם להכריע באופן עצמאי על עמדתם.

מטרות ההוראה של תחום מדעי החברה בכלל, ושל הסוציולוגיה בפרט, נוסחו באופן הבא: "להביא את התלמידים לידי זיהוי תופעות חברתיות, להתייחס אליהן, להבינן ולנקוט עמדה סובלנית מחד, אך גם ביקורתית, מאידך".  ההתייחסות לבעיות חברתיות שונות נעשתה תוך ניתוחן באמצעות התיאוריות הסוציולוגיות המקובלות בדיסציפלינה.  אוריינטציה זו להוראת הסוציולוגיה שלטה במערכת למעלה מעשור שנים, למרות שבאותה עת כבר רווחו בעולם מגמות חדשות בהוראת מדעי החברה והסוציולוגיה.  כיוונים חדשים אלו ייצגו יעדים חינוכיים חדשים והם הקרינו אט אט גם על ההוראה בישראל, שאימצה את העקרונות הבאים:

  • הכרת הצורך בפיתוח אחריות אזרחית ומעורבות חברתית.
  • התבוננות סוציולוגית על חווית החיים, ותפיסתה כחלק מהרפתקה אנושית הנפרשת על פני המרחב והזמן.
  • הבנה ביקורתית של מוסדות, מסורות וערכים, תוך התייחסות לסוגיות של אחידות ושונות.

למרות ההיכרות עם המטרות החינוכיות הללו, מערכת החינוך בישראל לא הפנימה אותן באופן מספק ולכן לא הייתה להן השפעה ניכרת על ההוראה בפועל.  עם חלוף השנים הוחלט להכין תכנית לימודים חדשה בסוציולוגיה, שתלווה בחומרי לימוד מדגימים.  לצורך כך הותאמו ועודכנו מטרות הלמידה בשלושה מוקדים מרכזיים:

  • הבנת הסביבה החברתית, על מורכבותה ותמורותיה, במעגלים קרובים ורחוקים.
  • פיתוח חשיבה ביקורתית ויכולת הנמקה.
  • עיצוב השיפוט הערכי והתמודדות עם דילמות ובעיות ערכיות.

לאחרונה נבחנה מחדש הוראת מדעי החברה והסוציולוגיה, והתכניות עודכנו בזיקה למטרות ולדרכי הוראה של התחום, כפי שנוסחו להלן:

א. לימוד מדעי החברה מהווה את אחד האמצעים להיכרות עם החברה הישראלית על גווניה ולהבנת הנושאים החברתיים עמם היא מתמודדת.  בנוסף, מקצועות מדעי החברה מקנים כלים להבנה עצמית, להבנת היחסים החברתיים, כמו גם להבנת המציאות החברתית במובן הרחב יותר.  הוראה זו מהווה הזדמנות לברר חלק מן הבעיות המטרידות את התלמידים, כמו ביחסים הבין-אישיים והבין-מיניים, בתחום המשפחה, ביחס למדינה, לקבוצות אתניות ומעמדיות וכדומה.

ב. לימוד מדעי החברה מכונן יכולת חשיבה מדעית ייחודית, המשלימה את התרומה לחשיבה של מדעי הטבע ומדעי הרוח.  מדעי החברה מצטיינים בפיתוח חשיבה עצמאית, ביקורתית ויוצרת.

ג. בעידן בו החברה הישראלית מכירה בקיומן של קבוצות תרבותיות ולאומיות שונות, המרכיבות את הפסיפס החברתי שלה, יש בכוחם של מדעי החברה לשמש ככלי לחינוך לשיתוף ולהעשרה הדדית, להכרת השונה ולכיבודו – חינוך לפלורליזם.

על מנת לממש את המטרות הללו הוחלט גם לגוון את אמצעי ההוראה.  ישנה הוראה הכרתית, המתבססת על חוויה אינטלקטואלית.  אליה התווספה למידה באמצעות עבודות חקר, המאפשרת התנסות פעילה במחקר.  כמו כן נוספה למידה באמצעות מגע בלתי-אמצעי עם הנושאים הנלמדים, וזאת באמצעות סיורים לימודיים, סימולציות, סרטים וכדומה.  התכנית מתבססת על ההנחה כי שילוב זה של שיטות מגוונות מאפשר למידה טובה יותר בקרב אוכלוסיות תלמידים שונות, ובכך גם מגדיל את כוח המשיכה של התחום ותורם להתפתחותם האינטלקטואלית של התלמידים.

ייחודה של תכנית הלימודים החדשה היא בתפיסת החברה כמערכת פתוחה ומשתנה, דינמית ופלורליסטית, המצריכה גם מגוון רחב ומעודכן של תיאוריות סוציולוגיות ושל שיטות חקירה, המשלימות את ההגות הקלאסית בתחום ומרחיבות את העשייה המחקרית.