Sub Textbook או Subtext Book?


 
 

רונית אלעד וניסן נוה

רבים נושאים בליבם חלום להוציא לאור ספר הגנוז במגרה או כזה הכתוב בשלמותו בראשם. בין אלה שהביאו משאלה זו לכדי מימוש, לא מעט מתרפקים בנוסטלגיה על הימים שבהם חלמו, בטרם פסעו בדרך החתחתים של כתיבת ספרם. כפי שעולה משמו, מאמר זה בא להאיר במעט את "אחורי הקלעים" של כתיבת ספר לימוד.

בחודש אפריל 2004 ראה אור הספר הרביעי, החותם את סדרת הספרים "סוציולוגיה: במעגלי חברה" בהוצאת "רכס – פרויקטים חינוכיים". כותבי הסדרה הם ניסן נוה, רונית אלעד ואורית רן.

לכאורה, כתיבה של ספר להוראה בתיכון, המסתמך על תכנית לימודים קיימת, אינה מלאכה סבוכה; בפועל, כל הכנסה של ספר לימוד כרוכה בתהליך חברתי ואף במאבק פוליטי. הסביבה הפוליטית של המאבק כוללת את המורים, את רכזי המקצוע, את הפיקוח על המקצוע ואת הגופים השונים במשרד החינוך. גורמים רבים קשורים בכתיבה ובהפקה של ספר לימוד, ולכל אחד מהם אינטרסים שונים – גורמים שונים במשרד החינוך, המחלקה לתוכניות לימודים, המפקח, המזכירות הפדגוגית, וקבוצות של מורים השונות בתפיסותיהן החינוכיות והדידקטיות, בעלי תפקידי הדרכה, מורים מרכזים, ועדת המקצוע במשרד החינוך, האקדמיה (ובעיקר החוקרים המעורבים בנעשה במערכת החינוך), תלמידים, מנהלים, הוצאות ספרים ועוד. האינטרסים והציפיות של כל אלה אינם עולים תמיד בקנה אחד, ולעתים תכופות נדרשים המחברים להכריע בין המגמות והציפיות הסותרות.

החלפה של ספר לימוד מתאפשרת באווירה של אי-נחת מחומרי לימוד קיימים, והיא מביאה לסערה בשדה החינוכי. במרכז הסערה – מאבק בין נטייה שמרנית, המעדיפה המשכיות תוך תהליך של פשרה והסתגלות לחומרי הלימוד הקיימים, לבין נטייה "מהפכנית", המוכנה לבחון את חומרי הלימוד החדשים ולהיערך להוראה באמצעותם.

בשנת תשנ"ח פורסמה תכנית לימודים חדשה בסוציולוגיה, ועמה פורסמה גם סדרת ספרים בשם "החוויה הסוציולוגית" (מאת ד"ר ג'ואן הריסון ואחרים, הוצאת האגף לתכניות לימודים ואוניברסיטת תל-אביב, 1998-1999). שלא בצדק, סדרה זו נתפסה כתואמת את תכנית הלימודים, וגם בחינות הבגרות נכתבו על פיה. אם כן, הכנסת סדרת הספרים החדשה "סוציולוגיה: במעגלי חברה" חייבה גם הליך ביורוקרטי מורכב שיאפשר היבחנותם של תלמידים לפי תכנית הלימודים ולא לפי חומרי הוראה ספציפיים.

עד פרסומה של תוכנית הלימודים לשנת תשנ"ח הייתה הוראת הסוציולוגיה בתיכון בעלת אופי אקדמי: תוכניות הלימודים נגזרו מהסילבוס האקדמי של הקורס "מבוא לסוציולוגיה", וספרי הלימוד התאימו לגישה אקדמית זו (על פי רוב היה זה ספרם של שפירא ובן-אליעזר "יסודות הסוציולוגיה", הוצאת עם עובד, ובצדו אסופת המאמרים "היחיד והסדר החברתי"). "החוויה הסוציולוגית" ביטא ניסיון לוותר במידה רבה על ספר טקסטים, ולהמיר את המאמרים הקלאסיים והאקדמיים בחומרים קצרים יותר ובעלי אופי תאורטי פחות. אלא, שבחוגי המורים והתלמידים התעוררה ביקורת על היעדרו של ספר טקסטים, ועלתה דרישה לספר חדש, שישלב בספר הן טקסטים תאורטיים שיציגו את הרעיונות והמושגים העיקריים והן מאמרים ומשימות לימודיות.

שני בסיסים היו לכתיבת הסדרה החדשה: התכנים הסוציולוגיים ותהליך ההוראה. בכל אחד מהם יש לבחון בנפרד את מקומו של התלמיד ואת מקומו של המורה.

קשיים בתהליך הכתיבה של ספר לימוד לתיכון

כתיבת ספר לימוד המיועד לתלמידי תיכון שונה מעריכת ספר טקסטים אקדמי: הראשונה כפופה לדרישות תוכנית הלימודים התיכונית בעוד שהשנייה מהווה יצירה של תוכנית לימודים (אקדמית). מכאן, שמחברי ספר לימוד לתיכון נתונים כל העת להתלבטות ביחס לנכונותם לאמץ את תוכנית הלימודים הקיימת בספר שהם כותבים; לעתים הם מתקשים בכך.

ספר הלימוד המיטבי צריך לכלול את המונחים, את הרעיונות ואת התאוריות העיקריים בתחום – וגם להיות כתוב באופן שיאפשר למורה להפעיל שיקול דעת ביחס לסדר התכנים הנלמדים ולרמת ההעמקה בהם. בהקשר זה, ההתלבטות של הכותבים מתייחסת למידת החירות ושיקול הדעת שהם מותירים למורה.

התלבטות אחרת נוגעת לתלמידים: מי הוא התלמיד שאליו מופנה הספר? איזו התייחסות יש לנקוט ביחס אליו בבחירת התכנים וברמת הדיון? בסדרה זו בחרנו להתייחס לתלמידים כאל בוגרים – מתוך התכוונות אל עולמם. עם זאת, קיימת בספר הכרה באופייה המגוון של אוכלוסיית הלומדים, ונעשה מאמץ לתת מענה חינוכי לקבוצות תלמידים שונות.

התכנים הסוציולוגיים

כאמור, בתהליך הכתיבה עמדו לפנינו כמה דילמות משמעותיות. אחת מהן, למשל, הייתה הצורך לבחור בין דוקטרינות שונות, שהרי "הדעת הסוציולוגית" אינה מערך מגובש המקובל על הכלל אלא תוצר של מאבקי כוח. אנו סברנו שבספר צריכות להשתקף תפיסות שונות של "הדעת הסוציולוגית" – אולם גם עמדה זו הייתה כרוכה בקשיים, שכן גם תכנית הלימודים משקפת תפיסות מסוימות של הדעת שלא תמיד עלו בקנה אחד עם תפיסתנו. דילמה אחרת נגעה בבעיית יסוד בכתיבתו של כל ספר לימוד: איזה תכנים ראויים  להיכנס לספר, וממנו – אל הכיתה? הדילמה של בחירת התכנים קשורה בתפיסת ההוראה כמנגנון העברה אידאולוגי. אנו בחרנו לשקף בספרים ערכי יסוד של פלורליזם, תפיסה שוויונית של מגדר ורב-תרבותיות. ברור שבחירה זו – כמו גם הניסיון לקבוע אלו צרכים של התלמיד חשוב לספק בספר – אינה נעדרת אידאולוגיה פוליטית.

הצורך בנאמנות כפולה – לתכנית הלימודים מחד גיסא ולדיסציפלינה הסוציולוגית מאידך גיסא – עוררה קושי מרכזי בעיקר בסוגיות שנעדרו מתכנית הלימודים אולם אנו ראינו אותן כמהותיות להוראת סוציולוגיה. כך, למשל, נושא המגדר מוזכר בתכנית הלימודים באופן אגבי לחלוטין: הוא מובא ברשימת המונחים בפרק "חִברות" – בסוגריים – אחרי המונח "חִברות לתפקידי מין", וכן כרעיון באותו פרק ("תהליכי חברות לתפקידי מין קשורים למגע גומלין בין היחיד לבין סביבתו הקרובה והרחוקה"; תכנית הלימודים, התשנ"ח, עמ' 29). אנו בחרנו להרחיב בסוגיית המגדר, ועשינו זאת תחת הכותרות "הרחבה" ו"העשרה" בפרקים "תרבות", "מוסד המשפחה" ו"חִברות".

עניין מהותי אחר הנעדר מתכנית הלימודים הוא מבוא כללי לסוציולוגיה. על פי תכנית הלימודים, המורה אמור להתחיל את ההוראה בנושא תרבות – מבלי שקודם לכך דיון במהות הסוציולוגיה, בתחומי עיסוקה, בזווית הראייה הסוציולוגית ובשאלות חשובות נוספות למפגש הראשוני של התלמידים עם המקצוע. לפיכך בחרנו לפתוח את סדרת הספרים בפרק מבוא. משיחות שניהלנו עם מורים עולה כי מרביתם בוחרים להיעזר בפרק זה למרות שאינו מחויב על פי תכנית הלימודים ואינו נדרש כהכנה לבגרות, ולמרות הצמצום בשעות הוראה בבתי ספר רבים.

ריבוי הנושאים שנעדרו מתכנית הלימודים הביא אותנו לפשרה, שעל פיה פירטנו מקורות ונושאים שונים תחת כותרות של הרחבה והעשרה (במרבית הנושאים הובאו מקורות עדכניים המופיעים רק במדריך למורה); הייתה בכך גם הבעה של אי-נחת מתכנית הלימודים הקיימת, שלפי ערוצי המידע הפורמליים והבלתי-פורמליים אינה עומדת להשתנות בקרוב.

 תהליך ההוראה

בסדרה "החוויה הסוציולוגית", חלקים נרחבים מהחומר הדרוש לבגרות מצויים רק במדריך למורה, וגם אז נדרש לעתים קרובות, לצורך ההוראה, עיון במקורות נוספים. לעומת זאת, הספרים לתלמיד כוללים הפעלות מרובות, מתוך אידאולוגיה של "חוויה סוציולוגית".

מחברי הסדרה החדשה רואים את ההוראה כפרופסיה: מומחיותו של המורה היא בראש ובראשונה בדרכי הוראה. הספרים כוללים את כל הנדרש לפי תכנית הלימודים: הרעיונות, המונחים, התאוריות, ההסברים וההדגמות, כפי שמתבקש מ-Textbook. לפי תפיסתנו, ה"חוויה" היא אך אמצעי להוראה ולא מטרה בפני עצמה; ה"חוויה" צריכה לשרת את הסוציולוגיה ולא להפך. ודאי שאין היא צריכה להיות עיקר העלול להביא, בסופו של דבר, לזילות של המקצוע. אין משתמעת מכך שלילה של הוראה באמצעות חוויה: אנו רואים תהליכים של התנסות כאמצעי הוראה שמטרתם הפנמה של חומר הלימוד; ואין ספק כי למידה תוך מעורבות אישית היא אמצעי יעיל לפיתוח חשיבה ביקורתית. ואכן, הספרים בסדרה החדשה מציעים לבחירת המורה שפע של רעיונות, תרגילים ומשימות לתלמידים, תוך התאמה לקהל היעד הספציפי שלו.

העתקת דרכי ההוראה והעברתם מהספר לתלמיד לידי המורה המומחה אינה מעידה על ויתור מצד כותבי הסדרה על חיבוב המקצוע ועל הפיכתו לידידותי; נהפוך הוא. הספרים מוקפדים מבחינה אסתטית, המקורות והדוגמאות קרובים לעולמם של מתבגרים, עריכת הספרים התחשבה בקריטריונים של נוחות והתמצאות קלה. "ספר ידידותי" אינו מלה גסה: בפתחה של המאה ה-21, ספרי הלימוד מתחרים באופן גלוי וסמוי בסוכני החִברות האלקטרוניים. ראוי לו לספר לעורר סקרנות ולעודד לקריאה; זהו כלי משמעותי בידי המורה ללמד איך ללמוד. כאמור, מומחיותו של המורה היא הוראה. כאשר התכנים מצויים בידיהם של המורה והתלמיד מתאפשרת גם למידה עצמאית, ודווקא אז יכול המורה לממש את כישוריו בתחום מומחיותו, וליתן את דעתו כיצד להעביר אותם.

בתהליך כתיבת ספר לימוד נפתחות מחדש שאלות יסוד של הוראת מקצוע כמו: מהן מטרות ההוראה, מהן דרכי ההוראה המתאימות, מהם תכני ההוראה וגם שאלות על מעמדו של המקצוע בתכנית הלימודים והכוחות הפוליטיים שמעצבים אותו. על המחברים להתמודד במערכת של אילוצים, התניות והכתבות בשעה שהם משיבים לשאלות יסוד אלה. לפיכך ספר לימוד ממהותו יהיה נתון במחלוקת שקשורה בתשובות לשאלות אלה.