לזכרו של פרופ' בעז שמיר ז"ל


 
 

קשה לדבר על בעז שמיר כמי שהיה.  הליכתו מאתנו הייתה חטופה, אמיצה (בהביטו נכוחה אל הכיליון הקרב וביושרה בה דבר על-כך), וגם מקוממת – בזכרנו שעוד היו לו תכניות, יכולות, כוונות למעשה.

בעז שמיר היה מגדולי חוקרי המנהיגות בעולם בעשורים האחרונים. חוקר קפדן וידען, מי שמשלב עמדה סולידית זהירה כלפי תופעת המנהיגות, תוך שיג ושיח נמרץ גם עם גישות ביקורתיות.  חוקר בעל עניין תיאורטי, אך המרותק גם ע"י סוגיות של יישום ומעשה. מי שמצוטט בלי הרף בתחום, הודות לתרומותיו המובהקות, וגם כמעט ואינו חוזר על עצמו אלא מצליח להיות קשוב לדיון העשיר בתחום וגם להתחדש.

לצד זאת היה בעז גם איש אקדמיה אחראי, שמילא שורה של תפקידים (מנהל המכון לעבודה ורווחה, ראש המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, דיקאן הפקולטה למדעי החברה – כל אלה באוניברסיטה העברית בירושלים). תמיד בנאמנות, תמיד ביסודיות, ולעולם ללא קולה של שררה וללא גאווה. בעיקר תבע מעצמו, בעיקר ניסה לעשות את הדברים הנכונים. גם כשהגיע להישגים מובהקים מיעט לדבר בהם, צריך היית כחבר לגלותם בעצמך.

boas

בעז היה גם אדם רב סגולות, ומבחינתי גם עמית להוראה וחבר נפלא. בקיץ זה חתמנו שלושים שנה של הוראה משותפת של הקורס האינטנסיבי  "אבחון, התערבות והערכה בארגונים". קורס, שהכשיר רבים מהיועצים הארגוניים בשדה, וגם לא מעט ממי שפיתוח בהמשך קריירה אקדמית פסעו דרכו. הקורס נבנה כשותפות אמיצה, תוך שיג ושיח ערני בינו לביני ובין שנינו לבין תלמידינו. מצאנו גם את אי ההסכמות כפוריות. ותמיד ניכרה בהן רצינות גישתו, היסודיות שבהצעת טיעוניו, האכפתיות העצומה שלו לגבי התלמידים ולגבי היחס לעולם הדעת.

עם השנים למדתי את סגולותיו האנושיות של בעז, שהיה צנוע באופן מפליג, ועם זאת בר שיח מאתגר, קשוב ומרתק כאחת, חבר חם ורגיש, אדם ששמחתי להכיר ולהיות בקרבתו.

בעז יחסר לי מאוד. לדעתי הוא מייצג סוג חוקר, מורה ועמית, שיכול לשמש מקור השראה לכולנו.

יהי זכרו ברוך.

 כתב : ישראל כ"ץ