סיכום יום עיון "הפוליטיקה של החלום"


 
 

יום העיון "הפוליטיקה של  החלום"; יום עיון משותף לקהילות משפחה ומגדר

ב16.01.15, התקיים בבר אילן יום עיון משותף לקהילות האגודה הסוציולוגית הישראלית:

קהילת משפחה –  יו"ר: פרופ' סילביה פוגל-ביז'אוי ופרופ' אורלי בנימין, רכזת הקהילה: אפרת קנול,

וקהילת מגדר – יו"ר: ד"ר מיטל עירן יונה וד"ר נדב פרץ וייסדובסקי, ובחסות המחלקה וסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בר אילן

יום העיון ""הפוליטיקה של  החלום" –  דיון בפגיעה מינית במשפחה בעקבות פסק דין בני שמואל,

ביקש להעלות לשיח הציבורי את נושא הפגיעה המינית במשפחה, תופעה רחבת היקף, איתה החברה מסרבת – בדרך כלל-  להתמודד.

כפי שהודגש בכנס, ביקשנו לעסוק לא בנושא הפרטני של מקרה ספציפי זה, אלא לייצר דיאלוג בעקבות פסק הדין. הסיקור התקשורתי של מקרה זה התמקד בחלום שחלמה הבת בבגרותה, שחשף זיכרונות מודחקים. בעקבות הרשעה זו, פרסמו 47 חוקרים ומדענים מתחום הפסיכולוגיה, חקר המוח ומחקר זיכרון גילוי דעת היוצא נגד הסתמכות על זיכרונות מודחקים כראיה קבילה משפטית.

במושב הראשון עסקנו בנושא פגיעה מינית במשפחה. ח"כ מירב מיכאלי דנה בהיבט החקיקתי, ד"ר טליה אתגר מ'עלם' הציגה את הטיפול המשפחתי בנושא, עו"ד עינת קליין ממרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, דורית אברמוביץ' ויו"ר המושב ד"ר ענת גור הציגו סוגיות חשובות בדיון בפגיעה מינית במשפחה, העוסקות בהתמודדות הנפגע/ת וכמובן בהתמודדות החברתית בנושא מושתק.

במושב השני ביקשנו לייצר דיאלוג סביב גילוי הדעת העוסק בזיכרונות מודחקים בהקשר פגיעה מינית. בהשתתפות יו"ר המושב, עו"ד מייסא ארשיד ביקשנו לייצר דיאלוג בין חוות דעת שונות, שהוצגו על ידי השופטת בדימוס סביונה רוטלוי, פרופ' בני בית הלחמי מאוניברסיטת חיפה,  פרופ' אלי זומר מאוניבסיטת חיפה, ורוני בן כנען, רכזת מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, תל אביב.

יום העיון המרתק העלה סוגיות חשובות בנוגע לפגיעה מינית במשפחה, ואנו תקווה כי תרם תרומה בפרימת ההשתקה סביב תופעה כואבת זו. מובא כאן שירה של מרווה זוהר, מובילת המאבק למען חלופה אשפוזית פמיניסטית לנפגעות תקיפה מינית , שהוקרא בפתיחת יום העיון.

השבעת עדה

רשעים אומרים, אי אפשר להרשיע על פי חלום.

אפילו שלא הרשיעו על-פי חלום. הם אומרים,

שאי אפשר להרשיע רשעים על-פי חלום.

מעמידים פנים, אינם יודעים,

פי החלום, כפצע בפני האדמה,

פתח גופך המחולל.

את נופלת דרכו,

את ממשיכה

נופלת.

מצת מצית סיגריה,

כלפיד שאורו רועד על קירות מערת קדם

מאיר ציורי  בלהות

נשים ניצודות.

כף ידך נוגעת בקיר, מתאימה בדיוק לכף היד

שבציור.

את רצה משם, אנה פניך?

מקרקעית תהום שאין לה תחתית מישהי קוראת

לך בואי.

הניחי ידך על השפתיים אשר מתחת לרקיע,

השפתיים בין הרגליים, השפתיים

שאינן משקרות.

והישבעי לומר אמת

לא, לא את כל האמת.

השבעי להשמיע קולה הנשנק של האמת.

לא רק אמת, רוק שהזילה אמת,

צל שהטילה אמת, כשנכנסה

כציפור מבועתת בחלונך,

כנפיה מפוסקות כרגליים אנוסות.

אני יודעת, את מרגישה כאילו לא תשרדי את זה

זה בגלל שאת

לא תשרדי את זה.

בכל זאת, המשיכי במחילה לחה, מחוללת.

לזחול מטה ופנימה,

עד שעור העולם יתהפך.