הזוכים בתחרות האגודה 2015


 
 

הזוכים בתחרות למאמר מצטיין לשנת 2015

הזוכה במקום הראשון:

ד"ר הדס מנדק

על מאמרה 

Mandak, H. "Up the Down Staircase: Women’s Upward Mobility and the Wage Penalty for Occupational Feminization, 1970-2007." Social forces, Volume 91, Number 4, June 2013, pp. 1183-1207  

תקציר המאמר:

This study examines the long-term trends of two parallel and related gender effects, in light of the hypothesis that highly rewarded occupations will be the most penalized by the process of feminization. Using multilevel models of the Integrated Public Use Microdata Series data from 1970 to 2007, the study analyzes trends in women's occupational mobility and juxtaposes these trends with trends in the effects of feminization on occupational pay across diverse occupational wage groups. The findings reveal two opposing processes of gender (in)equality: during this period, many women had impressive success in entering highly rewarded occupations. Simultaneously, however, the negative effect of feminization on the pay levels of these occupations intensified, particularly in high-paid and male-typed occupations. Consequently, women found themselves moving “up the down staircase.” The findings confirm the dynamic nature of gender discrimination and have broad implications for our understanding of the devaluation and exclusion mechanisms discussed in earlier literature.

http://muse.jhu.edu/login?auth=0&type=summary&url=/journals/social_forces/v091/91.4.mandel.pdf

הזוכה במקום השני:

 ד"ר עמית רוטמן ופרופ' עמליה סער

על מאמרן

רוטמן, ע. וסער, ע. (2014). גן הילדים הפרטי: אנטי צרכנות ומעמד בעידן קפיטליסטי, סוציולוגיה ישראלית, טו(2), 262-281.

 תקציר. המאמר מבוסס על עבודה אתנוגראפית בגן-ילדים פרטי המעניק את שירותיו למשפחות יהודיות מהמעמד הבינוני-גבוה. הוא מתמקד במסרים החינוכיים המועברים בגן מתוך הצגתו של מסר ה"השקעה ההורית" והקשרו לתהליכי בידול מעמדי. מוקד הניתוח הינו במתח המובנה המתקיים בין אידיאולוגיה חינוכית אנטי-חומרנית לבין היותו של הגן עסק כלכלי יוקרתי, המשוקע בתוך תרבות היפר-צרכנית. הטענה המרכזית היא כי בעוד שהשיח החינוכי הגלוי מעלה על נס אנטי-צרכנות, פשטות והענקה רגשית בלתי אמצעית, הגן למעשה מהווה זירה אינטנסיבית של צרכנות עילית. תהליך דיאלקטי זה של התנגדות מוצהרת והשתתפות בפועל בא לשיאו בכינון המסר האנטי-צרכני בעצמו כמוצר נדיר וייחודי. מכאן, למרות ש"מעמד" אינו מהווה חלק מודע מסדר היום הפדגוגי, ההשתתפות בגן מהווה פרקטיקה ישירה של בידול מעמדי. כוחו של המאמר בהצגה האתנוגרפית המאפשרת לעמוד על האופן שבו מתבצעים תהליכי הבידול המעמדי בפועל, על המתחים והפרדוקסים הקשורים ביישומם. הכתוב מאפשר לבחון כיצד תהליכי השעתוק החברתי נתמכים על ידי התנהגויות ברמת המיקרו, וכיצד חברי קבוצות מסוימות משמרים ומבנים מחדש את המובחנות המעמדית שלהם מתוך התייחסות לשינויים המתרחשים בשדה שבתוכו הם פועלים.

http://www6.tau.ac.il/israsoc/index.php/issues/80-volume-15-no-2

 

הזוכה במקום השלישי:

תניא ציון וולדקס

על מאמרה

 Zion-Waldoks, T. (in print) “Politics of Devoted Resistance: Agency, Feminism, and Religion among Orthodox Agunah Activists in Israel.” Gender & Society

(0891243214549353, first published on September 9, 2014 as doi:10.1177/0891243214549353)

 תקציר המאמר:

This study explores how religious women become legitimate actors in the public sphere and analyzes their agency—its meanings, capacities, and transformative aims. It presents a novel case study of Israeli Modern-Orthodox Agunah activists who engage in highly politicized collective feminist resistance as religious actors working for religious ends. Embedded in and activated by Orthodoxy, they advocate women’s rights to divorce, voicing a moral critique of tradition and its agents precisely because they are devoutly devoted to them. Such political agency is innovatively conceptualized as “devoted resistance”: critique within relationship, enabled by cultural schema, and comprising both interpretive skills and “relational-autonomy” capacities. This study contends that understanding agency within religious grammars reveals its underlying logics, highlighting how structures shape the meanings and realization of women’s varied “agentive capacities.” It challenges current dichotomies like feminism/religion, resistance/submission, and autonomy/dependence. Overall, the author argues for a nuanced, culturally specific, capacity-based, relational approach to analyzing religious women’s agency.

http://gas.sagepub.com/content/early/2014/09/09/0891243214549353.full.pdf+html

 הזוכים בתחרות לתזה מצטיינת לשנת 2015 של האגודה

הזוכה במקום ראשון:

ירון קונלי על עבודת התיזה:

מודל רב רמות להסבר פערי השכר בין משלחי היד בישראל: פרספקטיבת הרשת החברתית

שנכתבה בהנחיית ד"ר טלי קריסטל, אוניברסיטת חיפה

תקציר

עבודה זו מכילה מחקר שיטתי ראשון מסוגו שנערך בישראל, המציב במסגרת מודל סטטיסטי רב רמות, סט של משתנים בלתי תלויים לבחינת פערי השכר בין 66 משלחי יד בשוק העבודה הישראלי.

בנוסף להכללתם של משתנים בלתי תלויים ברמת המיקרו וברמת המאקרו, שהשפעתם על פערי השכר נבחנה בעבר בספרות, אני בוחן לראשונה גם משתנים בלתי תלויים ברמת הביניים ומציב שלושה מדדים המבטאים את כוחם המיקומי של משלחי היד במסגרתה של רשת הצמדות השכר ותנאי העבודה המאפיינת את שוק העבודה בישראל (טווח הקשרים ברשת, מידת המרכזיות ברשת ואינטנסיביות הקשרים).

מכיוון שהצמדות השכר ותנאי העבודה נקשרות בישראל לפעילות יחסי העבודה הקורפורטיסטיים, המיטיבים עם כוחם של העובדים, אני משער כי ערכים גבוהים למשתנים המבטאים את הכוח המיקומי ברשת ההצמדות, ינבאו בעבור משלח יד נתון גם שכר ממוצע גבוה יותר.

תוצאות המחקר חשפו כי למידת מרכזיות גבוהה ברשת ההצמדות ולמערכת קשרים אינטנסיביות יותר במסגרתה, אכן קיימות השפעות חיוביות ומובהקות על השכר במשלחי היד. אולם, תוצאות אלו מתקיימות רק  במצב בו מרבית ההצמדות במגזר הפרטי לא נלקחות בחשבון. לעומת זאת, לטווח הקשרים הזמינים למשלחי היד ברשת ההצמדות קיימת השפעה חיובית ומובהקת על השכר הממוצע בהם, גם כאשר כל ההצמדות, הן במגזר הפרטי והן במגזר הציבורי, נלקחות בחשבון.

במסגרת הדיון אני מציע כי המשתנים המייצגים הצמדות שכר ותנאי עבודה תקפים למדידת כוח מיקומי ברשת של משלחי יד וכי ייתכן וניתן לנבא באמצעותם גם משתנים תלויים נוספים, מלבד שכר. בנוסף, אני מציע כי משתנים אלו עשויים להוות אינדיקציה לחוזקה או לחולשתה של מערכת יחסי העבודה הקורפורטיסטית בישראל.

הזוכה במקום שני:

נועה קראוז-להב על עבודת התיזה:

פילנתרופית "דור ההמשך" של האליטות העסקיות בישראל: אתנוגרפיה של קבוצה חברתית בהתהוות שנכתבה בהנחיית ד"ר אדריאנה קמפ, אוניברסיטת תל אביב

תקציר

עבודה זו עוסקת בעשייתה הפילנתרופית של קבוצת "דור ההמשך" של האליטות העסקיות בישראל – בני הדור השני של משפחות בעלות הון ניכר, שמיועדים לרשת את האחזקות המשפחתיות, וממשיכים את דרכם העסקית והפילנתרופית של הוריהם. שחקנים חדשים אלה בשדה "פילנתרופית העילית" המקומי, שהפך בעשורים האחרונים לבעל רלבנטיות ונראות הולכת וגוברת נוכח מגמות ותמורות במציאות החברתית-כלכלית, החלו את פעילותם בתוך התרחשותו של מעבר מהפילנתרופיה ה"מסורתית" שהנהיג "דור המייסדים" של האליטות הוותיקות, אל הפילנתרופיה ה"חדשה" שמוביליה הם "יזמים חברתיים" מקרב האליטות העולות.

הספרות של חקר הפילנתרופיה עסקה עד כה בפילנתרופיה כב"תופעה" פוזיטיבית, ובחנה את דפוסיה, היקפיה והמניעים העומדים בבסיסה. סוג זה של חקירה כרוך לא פעם בניתוק העשייה הפילנתרופית מהעולם החברתי המייצר אותה ומעניק לה משמעות, ובהתעלמות מהשפעותיה על יצירת קבוצות. עבודה זו מציעה נקודת מבט מחקרית ותיאורטית שונה, המחברת את חקר הפילנתרופיה לסוציולוגיה של האליטות, ובוחנת, באמצעות המקרה של פילנתרופית "דור ההמשך", את הדרכים בהן פרקטיקות פילנתרופיות משמשות כמנגנון ליצירת קבוצה חברתית מובחנת של ממשיכי האליטות. בתוך כך, מגדירה העבודה את מיקומה המוסדי המובחן של עשייתה הפילנתרופית של הקבוצה בשדה פילנתרופית העילית ומאתרת את הערכים, המשאבים וההמרות הסימבוליות שהיא מייצרת ומאפשרת בעבור חבריה בשדה הריבודי.

מחקרי פילנתרופית עילית, אשר חיברו בין חקר הפילנתרופיה לחקר אליטות, התמקדו בהיותה סמל סטאטוס מעמדי, וטענו כי היא ממלאת תפקיד בשמירת גבולות המעמד העליון ושימור ההון התרבותי במסגרתו. בשונה מספרות זו, עבודה זו מצביעה על היותה של הפילנתרופיה זירה יצרנית, ולא רק משמרת, של קבוצות אליטה. במילים אחרות – היא מראה כיצד הפילנתרופיה צומחת מתוך קבוצות אך גם מצמיחה אותן. על סמך ממצאי העבודה האתנוגראפית בשדה וניתוחם באמצעות הכלים האנליטיים של חקר האליטות, אני טוענת כי העשייה הפילנתרופית מהווה זירה שבמסגרתה קבוצות אליטה נוצרות ומגדירות עצמן. פילנתרופית "דור ההמשך" מסייעת בהבנייתה של זהות קבוצתית מובחנת – הן מבחינת התמקמותה הארגונית-מוסדית, והן מבחינת ההון התרבותי-סימבולי הייחודי שהיא מייצרת. הבנייה זהותית זאת, של "יורשי" האליטות, מתרחשת בהקשר של עידן מריטוקרטי – בו השיוך ה"אליטיסטי" מאותגר ומוצנע נוכח ביקורת גוברת "מחוץ" ואתגרים "מבית".

ההתמקדות בקבוצת "דור ההמשך" – קבוצה שעד כה לא זכתה לבחינה מחקרית בלעדית – מלמדת על התהוותו של "אב-טיפוס" חברתי חדש בעל מאפיינים סוציולוגיים ייחודיים, שמעצב ומגדיר את גבולותיו בתוואי שבין קשרי השארות וערכי ה"כסף הישן" של האליטות הוותיקות, לבין הקשר העסקי-אינסטרומנטלי וערכי ה"כסף החדש" של האליטות העולות. עשייתה הפילנתרופית של הקבוצה, כך אני טוענת, מסייעת ביצירתה של זהות מובחנת, המתבטאת הן בעבודת החיבור וההכלאה שבין ה"ישן" ל"חדש", ובעצם כך מבדלת עצמה כמרחב עשייה שלישי, והן ביצירתם של ערכים ומשאבים ייחודיים המשמשים בעבודת גבולות כפולה ודו-כיוונית אל מול קבוצות ומסגרות התייחסות שונות. הבנייתה של זהות עצמית זאת נובעת בעיקרה מחוויית העושר המורש ומעצם עמדתם הייחודית של בני "דור ההמשך" כיורשיו של ההון ולא כיוצריו. במובן זה, פילנתרופית "דור ההמשך" מספקת לגיטימציה לא רק להון – כפי שעושה זאת הפילנתרופיה בכללותה בעבור האליטות – אלא היא מספקת לגיטימציה לדרך "השגתו" של ההון, וזאת במסגרת ההקשר העכשווי של חברה מריטוקרטית לכאורה, בה הון ומיקום חברתי הם "שווים" רק אם הושגו בזכות מאמציו וכישוריו של היחיד. כך גם נהייתם של בני "דור ההמשך" לעבר תצורות ותפישות פילנתרופיות חדשניות, לצד ניסיונות ההיפרדות מהפילנתרופיה המסורתית – מייצרת לגיטימציה עצמית, וזאת באמצעות הגדרתם כ"פילנתרופים חדשים" – יזמיה של עשייה חברתית שהיא אלטרנטיבית לזו שיישמו הוריהם.

תרומתו של מחקר אתנוגראפי זה, של אליטות בנות-זמננו באמצעות עשייתן הפילנתרופית נוגעת הן לחקר הפילנתרופיה החדשה והן לחקר אליטות חדשות. חקירתה הסוציולוגית של פילנתרופית "דור ההמשך" – שטרם נערכה בשדה המחקר הישראלי – מצביעה על הדרכים בהן האליטות הצעירות מצמיחות ומגדירות עצמן בעידן של מעברים ותמורות ואל מול אתגרים פנימיים וחיצוניים להן. הבנת תפקידה של הפילנתרופיה בכינונה של זהות קבוצתית מובחנת ולגיטימית בידי אלה המצויים בין המשכיות לחדשנות, בין שעתוק לשינוי – מלמדת כיצד עשויה הפילנתרופיה להעמיק ולדייק את היכרותנו עם עולמן החברתי והתרבותי של האליטות ועם התהוותן והיבחנותן של תתי-קבוצות חברתיות במסגרתו.

הזוכה בציון לשבח:

עמית לזרוס על עבודת התיזה:

השפעתו הנסתרת של הקונטקסט: האם הקונטקסט ממתן את האפקט של ציפיות על הישגים השכלתיים?

שנכתבה בהנחיית  פרופ' נביל חטאב, האוניברסיטה העברית בירושלים

Abstract

In light of growing evidence showing context as less influential and expectations as "high across the board" I reexamine and offer an alternative to the renowned classical linear assumption connecting background variables to scholarly achievements via pupils' educational expectation. Multilevel Analysis of GSCE scores, using three consecutive waves of a large representative dataset of UK pupils, combined with information on their family and school background, reveal that the verity of this classical claim is dependent on occupational class, ethnic origin and School SES level, thus confirming an unrecognized effect of family and school background variables on achievement – not only to cause expectations but also to moderate their influence. This recognition expands and deepens understanding of inequality of educational achievements and social mobility by treating expectations as a resource and analytically distinguishing between the ability of a social group or school prototype to attain or create high expectation and their ability to capitalize on it and translate it into achievements. I find that in many cases expectations still possess strong potential to transform into achievement while in others they seem inconsequential.

הזוכה בתחרות לפוסטר מצטיין לשנת 2015 של האגודה

בן בורנשטיין, על הפוסטר:

גוונים של זכויות אדם: גלוקליזציה ואוניברסליזם בארגוני זכויות אדם בישראל

בישראל, מדינת לאום ייחודית בעלת מאפיינים מערביים ומקומיים כאחד, המצויה בסכסוך אלים כל שנות קיומה, פועלים אי אלו ארגונים בחברה האזרחית הלוקחים חלק בשיח זכויות האדם בישראל. מחקר זה משווה בין חמישה ארגוני זכויות אדם מרכזיים בישראל, עם דגש על היבטים של אוניברסליזם, גלוקליזציה והתאמה של נורמות עולמיות של זכויות אדם, לזירה המקומית.
על אף קיומה של ספרות רבה, ומתרחבת, אודות זכויות אדם וגלוקליזציה, מחקרים קודמים מניחים אחידות בשיח זכויות אדם בזירה המקומית, ומדגישים הבדלים בין מדינות לאום. מנגד, מחקר זה יבחן את הגיוון בשיח זכויות האדם המקומי בישראל, ועל כן ידגיש את האופן בו שחקנים שונים מבצעים התאמה בין השיח העולמי אודות זכויות אדם לבין שיחים מקומיים, הדתי, הלאומי והריבוני. מחקר זה מרחיב את הדיון בהגדרת "המקומי", ונקשר לתחומי הידע בנושאים של תרבות עולמית ומודרניות, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה של זכויות אדם, ומושגי פוקו של דפוסי חשיבה ושיח.
המחקר, שנעזר בעיקר בשיטות איכותניות של ניתוח שיח, בוחן את דפוסי הפעולה של הארגונים, לצד המימד הדקלרטיבי שלהם, ומזהה מגמות ברמת השיח וברמת הפרקטיקה. הממצאים הראשונים, מצביעים על יחסים מורכבים בין שיח זכויות האדם, שהוא אוניברסלי מטבעו, לבין השיחים הלאומי, הדתי והריבוני בישראל. לדוגמא, מקומה של מדינת הלאום בהתייחסות לסוגיית הזכויות משתנה מארגון לארגון; ובדומה, מתקיים יחס דיפרנציאלי גם ביחס להיבטים המקומיים של טריטוריה, דת ואוכלוסייה. לסיכום, בעבודתם קושרים הארגונים בין העולמי למקומי ויוצרים מגוון של גלוקליזציות ישראליות, במקום מבנה גלוקליזציה מקומי אחיד.