מתודולוגיה רב-מינית: כיצד חוקרים יחסי אדם-חיה? שאלות, דילמות ותובנות


 
 

יום שני, ה-8 ביוני 2015, אוניברסיטת תל-אביב

יום העיון מטעם קהילת יחסי אדם-חיה ויחידת חיות וחברה באוניברסיטת תל-אביב התמקד בהיבטים מתודולוגיים של מחקר המשלב אנשים ובעלי חיים, והיה מורכב משני חלקים.

החלק הראשון של יום העיון הכיל בעיקרו הרצאת פתיחה, מושב ראשון וסיור עם סדנא בגן הזואולוגי. הרצאת הפתיחה של פרופ' יוסף טרקל, "הפן הזואולוגי-אתולוגי ביחסי אדם חיה" נועדה להעשיר את הידע האתולוגי של חוקר יחסי אדם-חיה. ההרצאה דנה באופנים בהם אנו יכולים להבין את עולמם של בעלי חיים (ה'אומוולט' שלהם), ובמיוחד את עולמם של הכלבים. 'אומוולט' הוא למעשה העולם הפנימי של כל בעל חיים שנבנה מהמידע שנקלט במוחו ומהעיבוד שמידע זה עובר. בהרצאה נטען שלצורך הכרת האומוולט הייחודי לכל בעל חיים יש להשתלב בסביבה הטבעית שלו ובו בזמן לא להפריע להתנהגותו הרגילה. השוני בין בעלי החיים בא לידי ביטוי בהבדלים החושיים ביניהם (למשל, חוש ריח לעומת חוש ראיה ושמיעה) ובשפת הגוף הייחודית להם. שפת הגוף הייחודית של כלב (למשל תנוחת אוזניים וכיוון כשכוש הזנב) יכולה להעיד האם הוא רגוע, כועס, מתוח ואף נעלב. בהרצאה הודגש שבשנים האחרונות נערכים יותר ויותר מחקרים המכוונים להבנת התודעה והמודעות של בעלי חיים בכלל וכלבים בפרט, ותוך כך נחשפות יכולות קוגנטיביות גבוהות של כלבים כגון ערמומיות, אמפתיה, תקשורת, זיכרון ליישום התנהגות עתידית ומסקנות מניסיון העבר.

המושב הראשון "סופרים מדברים" נועד לבחון לא רק מה אנו יודעים על בעלי חיים, אלא גם כיצד אנו מדמיינים אותם. לצורך כך התאספו שלושה יוצרים של ספרים: אשר קרביץ (מחבר הכלב היהודי), ד"ר רפי קישון (מחבר אנשים על ארבע) וד"ר יגאל הורוביץ (מחבר הלוחש לחיות – שיחות עם ידידיי בעלי החיים). דרך דימיוּן של חיות שונות, מכלב ועד טווס, מציגים הספרים טשטוש של גבולות בין אנשים ובעלי חיים. המושב נערך בצורת שולחן עגול והונחה על ידי רחלי בן דוד. בין הסוגיות שהועלו לדיון היו: אופן הצגת הפן המדעי לעומת הפן הדמיוני בנוגע לבעלי חיים המוזכרים בכל ספר, היכולת להבין התנהגות בעלי חיים, האנשה לעומת הזרה של בעלי חיים וסוג ההתבוננות בבעלי חיים הנדרש למחקר על יחסי אדם-חיה.

מיד לאחר המושב התקיים טקס הצגת הלוגו הנבחר של הקהילה, אשר עוצב בידי גל הלל מהמחלקה לתקשורת חזותית  בביה"ס הגבוה להנדסה ולעיצוב, 'שנקר'.

הסיור בגן הזואולוגי הכיל סדנא אשר נועדה לדון בבעיות מתודולוגיות העלולות להתעורר במהלך תצפית על בעלי חיים וניתוח הממצאים. הסיור התחלק לשני חלקים. לאחר רקע קצר על ההיסטוריה של הגן הזואולוגי מאת פרופ' טרקל, התבקשו המשתתפים להתחלק לזוגות, לצפות בבעל חיים מסוים במשך מספר דקות רצופות, ולענות על מספר שאלות הנוגעות בעיקר לאינטראקציה של אותו בעל חיים עם סביבתו ועם הצופה. באמצעות השוואה וניתוח הטקסטים של כל שני הצופים על ידי מנחת הסדנא, רחלי בן דוד, נחשפו הבדלים ופערים בין ממצאי הצופים ומתוך כך הועלו נקודות למחשבה בנוגע למכשלות ובעיות מתודולוגיות אפשריות במחקרים על יחסי אדם-חיה.

חלקו השני של יום העיון כלל מושב שני והרצאת אורח. המושב עסק בשאלות מתודולוגיות לגבי חקר היחסים הנרקמים בין בני אדם וחיות אחרות. הרצאתו של ד"ר אריאל צבל, "כתיבת ההיסטוריה של "חסרי היסטוריה": המקרה של חיות לא-אנושיות" בחנה את מערך יחסי הכוח החברתיים בכלל, והאקדמיים-היסטוריים בפרט, סביב זכותן של חיות לא אנושיות לתיעוד היסטורי. לאחר הצגת חשיבות ועוצמת התיעוד ההיסטורי וזיהוי הקריטריונים ש'מזכים' קבוצה חברתית מסוימת בהכרה חברתית ובתיעוד קורות חייה, פנה צבל לבחינת שאלות מגוונות אודות אופן תיעודן ההיסטורי של קבוצות חיות הלא אנושיות.

אביגיל בר-לב, בהרצאתה "איוב ככלי חינוכי להפיכה בחשיבת יחסי אדם-חיה במאה ה-21", הציגה ניתוח שני טקסטים מקראיים: סיפור הבריאה וסיפורו של איוב. אל מול סיפור הבריאה, המושתת על הנחה אנתרופוצנטרית בדבר מרכזיותו של בן האדם בבריאה, בר-לב מסמנת את ספר איוב כטקסט מקראי אשר חותר תחת ההנחה האנתרופוצנטרית. בעקבות הצגת ניתוח אקו-קריטיסטי של הטקסטים המקראיים, בר-לב טוענת כי טקסטים מקראיים חתרניים יכולים להוות כלי חינוכי שמספק חשיבה אלטרנטיבית לגבי יחס האדם לחיה ולטבע וכבמה לפולמוס רב-דעות וביקורתי יותר.

הרצאתה של ענת בן-יונתן, "סוציולוגיה בבית המטבחיים: תובנות מחשיבה על תצפית בבעלי חיים כמתודולוגיה במחקר חברתי", התמקדה בשאלה 'האם רצוי לשלב תצפיות במחקר סוציולוגי העוסק ביחסי אדם-חיה?'. לצורך התמודדות עם השאלה, בן-יונתן גייסה את תיאוריית לאקאן לטובת תיאור 'מצבי החיים' של בני האדם ובעלי החיים. בעקבות השוואה בין מצב החיים החייתי לבין מצב החיים האנושי, בן-יונתן גרסה כי בני אדם וחיות לא אנושיות חיים זה לצד זה, אך נמצאים במציאות שונה בתכלית. הדבר מערים קשיים מתודולוגיים ואפיסטמולוגיים על החוקרת הסוציולוגית אשר מעוניינת לבצע תצפית על בעלי החיים, כפי שבן-יונתן הדגימה ממחקרה על שוחטים יהודים. כמו כן, היא הציגה מסגרת סוציולוגית אינטלקטואלית אשר מבקשת לספק מענה לדילמות המתודולוגיות השונות.

הרצאתה של אורית הירש, "לנבוח על העץ הנכון – מתודולוגיה וחקר יחסי אדם-חיה", בוחנת דילמות מתודולוגיות בחקר קשרי אדם וחיה באנתרופולוגיה, וביניהן מחסום השפה בין האדם והחיה ומשבר ייצוג החיה. על סמך עבודת שדה שבוצע באי היווני פארוס, בנושא יחסי כלב-אדם, הירש הציגה שתי פרקטיקות מתודולוגיות שהיא פיתחה על מנת להתמודד עם הבעיות המתודולוגיות אשר מאפיינות את תחום ידע זה. כמו כן, הירש שמה דגש על הפוטנציאל המחקרי בעקבות שילוב תחומי ידע שונים, למשל אתולוגיה ואנתרופולוגיה, וזאת על מנת לרענן את מסגרות החשיבה האפיסטמולוגיות אודות קשרי האדם והחיה ואת אופני איסוף הממצאים לגבי יחסים אלה.

מחד גיסא, המושב התאפיין במולטי-דיסציפלינריות ובמחקרים הנשענים על תחומי ידע שונים: פילוסופיה, היסטוריה, חקר המקרא, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה. מאידך גיסא, השאלה המתודולוגית לגבי חקר היחסים שבין בני האדם וחיות לא אנושיות, עברה כחוט השני בהרצאות השונות. אחת הדילמות המתודולוגיות אשר נכחו בחלק מההרצאות היא, למשל, שאלת "שתיקתה" של החיה מול הדיבור והשפה האנושית. פער תקשורת זה מעמעם את היכולת המחקרית לתעד את נקודת מבטה של החיה ומערער, לכאורה, את יכולת ההיסטוריון לתעד את קורות חייה של קבוצת בעלי החיים. נראה כי דווקא הבמה המשותפת של תחומי הידע השונים מכילה בחובה גם את פוטנציאל המענה על האמביוולנטיות המתודולוגית שהועלתה בהרצאות השונות. לדוגמא, המסר בספר איוב לגבי מציאות ואקולוגיה שאינה בהכרח אנתרופוצנטרית ממסגרת מחדש את עוצמת חשיבות השפה האנושית ומאפשרת לנו להפנות את המבט אל הנעשה בפועל. בעקבות כך, סוציולוגיות ואנתרופולוגיות אשר מבקשות להכליל במחקר גם את חלקן של החיות הלא אנושיות, יכולות להתמקד בפרפורמנס של החיה והשפעת מעשיה על בני האדם שמתקשרים עימה.

לאחר המושב המתודולוגי התכנסנו להאזין להרצאת אורח הכבוד של יום העיון, הפרופ' סטנלי ברנדס מהמחלקה לאנתרופולוגיה שבאוניברסיטת ברקלי. ברנדס הציג עושר רב של ממצאים אתנוגרפיים בנוגע לתביעות משפטיות שמתרחשות בשנים האחרונות, בארצות הברית, לגבי מעמדן המשפטי של חיות מחמד לאחר גירושי בני זוג. ניתוחו האנליטי של ברנדס מעלה כי חיית המחמד עוברת 'גלגולים' פרשניים שונים בין כותלי בתי המשפט, בין תפיסתה כרכוש לבין הגדרתה כילד, וחוסר העקביות של פסקי הדין לגבי מיקומה הרצוי של חיית המחמד – בין האב לאם – חושפת, בין היתר, את הפער בין שילובה החברתי-תרבותי של חיית המחמד כסובייקט אהוב במשפחה האמריקאית לבין מעמדה המשפטי כחפץ.