על המעבר ממחקר בסיסי אל הפוטנציאל הגלום בו ליישום ולשינוי / אהרון אלאור


 
 

ד"ר אהרן אלאור*, אוניברסיטת ת"א

לעיתים לא רחוקות המוטיבציה ליציאה למחקר או לבחירה בנושא המסוים, באה מן הרצון לשינוי, מאי השלמה עם הדברים כפי שהם באותו שדה ומתחושה שיכול להיות אחרת ושצריך להיות אחרת. אין בכך, ולא אמור להיות בכך כל ויתור על מאמץ לאיסוף אובייקטיבי של הנתונים, כפי שהם, באופן שכל אחד היה אוסף אותם, תוך מודעות לביקורת המוצדקת הצפויה נוכח כל ויתור או הזנחה בהיבט זה, כולל בנוגע לאופן עצם ניסוח שאלות המחקר. הסוציולוג כחוקר אמור להביא תמונת מצב חדה, הכוללת הסברים למצב הדברים, כשאם אפשריים הסברים סיבתיים מה טוב.

אולם מכאן, לאחר פירוט הממצאים והמסקנות, אמור לבוא, למצדדים בהתפתחות לכיוון סוציולוגית המדיניות, שלב זיהוי המשתנים ברי השינוי. הסוציולוג כחוקר לא אמור להיות בהכרח סוכן השינוי, הגם שאופן ניסוח השאלות ועצם ההמשגה ואופן הצגת הבעיה למחקר גם כבעיה מדעית, מהווים כבר הם מעורבות והתערבות ראשונית בשדה. אך אף כחוקר הסוציולוג אמור, לפחות לפי גישתם של קולמן,  מילס,  גנס ואחרים – ליצור כלים לשינוי. לפי גישה זו זוהי גם הלגיטימציה היחידה לעריכת מחקרים סוציולוגיים בכלל. כאן מותר לסוציולוג לציין איזה שינויים כשיפורים עשויים להתרחש עם השימוש בכלים אלה, מתוך אימוץ מערכת ערכים מסוימת, למשל של שיויון הזדמנויות) כל עוד הוא מציין כי הוא מודע לכך, ושיש להיות מודע לכך, שאפשריות גם מערכות ערכים אחרות שיציעו שימוש אחר באותם משתנים ברי שינוי,  או שיזוהו מלכתחילה משתנים אחרים כאלה).

ההנחה כאן היא כי סוציולוג הוא גם חוקר וגם מי שמשפר את החברה (רפורמטור חברתי). יחד עם זאת הוא מתבסס אך ורק על נתונים שנאספו באופן המחמיר ביותר ועיקר מאמציו נותרים תמיד בתחום זה, של עצם איסוף הנתונים, זיהוי התהליכים וההסברים. הסוציולוג לא עוסק ב- politics אך עוסק גם עוסק ב-policy. זאת ועוד:  חלק חשוב באיסוף הנתונים הוא זיהוי התמונה הרחבה – עד כמה זהו שדה של משחק סכום אפס בו כל שינוי יוביל לתגובת נגד של אלה מן הסובבים העשויים לראות את עצמם (אולי בצדק) נפגעים מן השינוי, ומה תהיינה האפשרויות של התגובה לתגובה שמנגד, עפ"י הצבר המשאבים שעליו יוזם השינוי יכול לסמוך.

לא תמיד מדובר בשדה משחק סכום אפס, או בגיבוש קשיח שלו.  לעיתים יתברר ששינוי אף עתיד היה מלכתחילה ליצור תוצאה שלwin-win . המלצות לשינוי,  באמצעות זיהוי משתנים ברי-שינוי ככלים-לשינוי, כפרק בפרסום מאמר מחקרי אינם מרכיב מקובל בכתבי העת המצויים. לעיתים קרובות חוקרים כותבים טיוטות של פרקים כאלה ואז מצנזרים את עצמם, או שומרים פרק זה לדו"ח נפרד אותו הם מייעדים להעברה למי שמסוגלים לבצע את השינויים בשדה או במערכת בה מדובר. גם דו"ח כזה אשר יכתב, לא פעם לא ישלח,  אם אין וודאות שהוא ידון וישקל ברצינות המתאימה, כבסיס לקבלת החלטות ולשינויים בהקצאות של משאבים.

שונה הדבר כמובן אם זהו דו"ח מוזמן או אף ממומן מלכתחילה. מכוני מחקר ציבוריים (Think tank institutes) מרבים להפיץ כך דוחו"ת כקול קורא במדבר, אם כי בחלקם הם זוכים לבחינה ולדיון מעמיקים, ומובילים לשינויי חקיקה, שינויי התנהלות, שינויים בהקצאות של משאבים ואף למינוי הסוציולוג החוקר כפרויקטור לפיקוח על ביצוע השינויים, או להערכה שלהם, או להתמודדות עם התגובות והנחיית תגובות שכנגד.

עולם סוציולוגיית המדיניות והסוציולוגיה הציבורית נמצא עדיין בחיתוליו ככזה – ויש הסוברים שזהו המצב כבר מזה 100 שנים ויותר, עוד מעת שגלימתו של אוגוסט קומט לא אומצה ע"י הבאים אחריו. דרושים תמריצים חילופיים לכך, כפי שמדגיש בריידי (2004) כאלה שאינם מצויים בפרדיגמת הפרסומים כחזות הכל בפרופסיה הסוציולוגית כיום, הצמודה למוסדות להשכלה גבוהה ולעולמם הפנימי.

Brady, David. 2004. Why Public Sociology may Fail? Social Forces Vol. 82 (4): 1-10.

Coleman, James. 1990. Foundations of Social Theory. Cambridge: Belknap Press of Harvard University Press.

Gans, Herbert. 1989. Sociology in America: The Discipline and the Public. ASR, Vol. 54: 1-16.

Mills, C. Wright. 1959. The Sociological Imagination. Oxford University Press.

* ד"ר אהרן אלאור משמש כיו"ר הסקציה לסוציולוגית מדיניות וסוציולוגיה ציבורית באגודה הסוציולוגית הישראלית.