הזוכים בתחרות למאמר מצטיין 2016 ע"ש אליהו גוטמן


 
 

הזוכים בתחרות האגודה הסוציולוגית הישראלית

ע"ש אליהו לואי גוטמן למאמר המצטיין 2016

הזוכה במקום הראשון:

 

ד"ר אורי שוורץ

על מאמרו

The Sound of Stigmatization: Sonic Habitus, Sonic Styles, and Boundary Work in an Urban Slum

המאמר "The sound of stigmatization" מבקש לתקן את ההטיה של המחקר הסוציולוגי לטובת חוש הראייה, ולזהות את התפקיד של הממד הצלילי בסימון זהויות של שחקנים אנושיים ושל מרחבים עירוניים כאחד. הוא עושה זאת באמצעות ניתוח דאטה אמפירי על מקרה ישראלי: עבודת גבולות של סטודנטים שוכרי דירות מול תושבים 'מקומיים' בשכונת עוני ישראלית. ככלל, הספרות הסוציולוגית על זהות מתמקדת בסמני זהות ויזואליים (כלבוש ופנוטייפ), וכך נהוג גם במחקר על מרחבים עירוניים סטיגמטיים בסוציולוגיה עירונית, תוך הזנחתם של חושים אחרים. הסוציולוגיה נוטה להתעלם אם כן מרובד שלם של משמעות חברתית ופנומנולוגיה. המאמר מציג את התפקיד של צלילים ופרקטיקות קוליות באפיון הסטיגמטי של שכונת העוני המזרחית בעיני השוכרים, ובאופן שבו הם חווים את השכונה. מהלך זה הוא חלק מניסיון רחב יותר לבסס סוציולוגיה של החושים, הנסמכת על תובנותיו של זימל.

ברמה התיאורטית, המאמר טובע את המושג החדש "הביטוס סוני" כדי לאפיין סכימות מוגפנות המארגנות ייצור צלילים, סיווגם ושיפוטם, והמופעלות באופן לא-רפלקסיבי. האבחנה האנליטית בין "הביטוס סוני" לבין "סגנון קולי" והחלתה על נרטיבים של שינוי-עצמי העולים מהראיונות, מאפשרת למחבר להציע מודל מורכב של היחס בין פרויקטים רפלקסיביים של שינוי-עצמי, נטיות מעוגנות בגוף (ההביטוס הסוני) ושיחים דומיננטיים. מודל זה, הרואה בנטיות ובשיחים רקע שביחס אליו מעוצבים פרויקטים רפלקסיביים של שינוי גופני, מאפשר לבחון את האינטראקציה בין שלושת הממדים הללו, שעה שמרבית הספרות התיאורטית בסוציולוגיה התרבותית של הגוף רואה בהם הסברים מתחרים ומדירים, המזוהים עם מחנות סוציולוגים מתחרים. אין ספק אם כן לגבי תרומתו התאורטית של המאמר לבחינה מחודשת של מקומם של הגוף והחושים בניתוחם של יחסים חברתיים בכלל, ויחסים מעמדיים בפרט.

בנוסף, למאמר תרומה אמפירית מיוחדת בהקשר הישראלי, שכן בשונה מהמחקר בבריטניה, ארה"ב וצרפת, הסוציולוגיה הישראלית הרבתה לעסוק בשיח מז'ורי של זהויות, אך מיעטה באופן יחסי להתמקד באופנים שבהם זהויות חברתיות מיתרגמות ומגולמות בחיי היומיום: בסמני הזהות ובסמיוטיקה שלהם, ובאופנים שבהם נעשה בהם שימוש בעבודת גבולות בהקשרה. המאמר מלמד אותנו על האופן שבו זהות אתנית ומעמדית בישראל מאופיינות ב'עובי' פרפורמטיבי ופנומנולוגי המעוגן בגוף, ואף בסגנון קבוצה ברמת השיח (כדי לגלם סטודנטיאליות, סטודנטים לומדים להשתתף בשיח העוסק בסימון הגבול, בהדגשת האקזוטיזציה של והרתיעה מפרקטיקות קוליות סטיגמטיות).

ולבסוף, המאמר מתבסס על מגוון רחב של מתודולוגיות, שהשילוב שלהן מהווה בסיס מוצק לטענות החדשניות שלו. המחקר משתמש בראיונות, קבוצות מיקוד, ודאטה מקוון (כולל ניתוח של user reviews מקוונים על אזורים ושכונות). בכך, הוא מלמד על חוזקה של מתודולוגיה איכותנית המצליבה בין מגוון של שיטות מחקר.

הזוכות במקום השני:

 

ד"ר שירלי בר-לב

על מאמרה

The politics of healthcare informatics: knowledge management using an electronic medical record system

המאמר עוקב אחר האופנים שבהם רופאים ואחיות בקשו להשפיע על יצירת הידע הקליני, העברתו ושיתופו באמצעות מערכת גיליון ממוחשב בבית חולים גדול בישראל. המאמר מאתר שלושה דפוסי שימוש כאלו:  השמטה, עריכה ודיווח יתר. דפוסים אלו אפשרו לרופאים ולאחיות לא רק להתאים את מערכת הגיליון הממוחשב לצרכיהם הקליניים היומיומיים, אלא גם לקחת חלק בתהליכים הפוליטיים (והסמויים מן העין) של יצירת ידע  קליני רלבנטי.

חוזקתו  בחשיפת "מאחורי הקלעים" של הבניית הידע באמצעות מערכות מידע. המאמר מתמקד בפוליטיקה של הבניית הידע ומתאר כיצד הרופאים והאחיות – "המשתמשים" של מערכת המידע – פרשו את כוונות ההנהלה המפתחים והמטמיעים של מערכות המידע, תוך שהם נושאים ונותנים על המשמעויות של שדות המידע  השונים, על רמת השקיפות ועל יכולת האחזור והשיתוף של המידע המתועד.

חשיבותו של המאמר היא בדינמיקה שהוא מתאר. בעשותו כן, הוא מאיר אור על תהליכים פוליטיים בהתהוותם. המאמר חושף דיאלוג בין שתי פוליטיקות מנוגדות – האחת היא פוליטיקה של תיעוד מדוקדק והשנייה היא פוליטיקה של טשטוש והסתרה. הראשונה הונהגה על ידי ההנהלה ואומצה על ידי הסיעוד. האחרונה אומצה על ידי הרופאים. המאמר עוקב אחר המפגש (עימות) בין שתיהן וביטויו בשימוש בפועל במערכת הגיליון הרפואי הממוחשב.

 

גב' יעלה להב-רז

על מאמרה

שפתרבות ומיניות לשונית בקרב נערות המעורבות בזנות

אף שנכתב בהרחבה על אודות השימוש של תתי-תרבויות שונות בשפה, אין כמעט התייחסות לשימושים השונים הנעשים בשפה ובהטיותיה על ידי אוכלוסיות המעורבות בזנות. במאמר זה אבקש להוסיף לידע הקיים על זנות באמצעות בחינת הקשר שבין שפה, תרבות ומיניות בקרב נערות המעורבות בזנות בישראל. בהתבסס על מחקר איכותני, שבמסגרתו נעשתה עבודת שדה במשך שנתיים בקרב נערות המעורבות בזנות, מציג הדיון את "שפת הכוס": מיניות לשונית המהווה מרחב רב-משמעי ועדות לשונית לחוויות חייהן. במאמר אטען כי שפת הכוס היא שפתרבות ייחודית המכילה מגוון רחב של משמעויות מצטלבות, סותרות ומשלימות. מהניתוח עולה כי הצמצום הלקסיקלי המאפיין את שפת הכוס מגלם דווקא עושר מחשבתי רב– כזה שהופך את הנערות לווירטואוזיות לשוניות.

המאמר "שפתרבות ומיניות לשונית בקרב נערות המעורבות בזנות" שפורסם בכתב העת "סוציולוגיה ישראלית" (גיליון ט"ז 1, 2014), הינו מאמר חדשני וחלוצי המבקש לחבר בין תובנות תיאורטיות הקשורות בגוף, מיניות ושפה, והגם שקשר זה נבחן בספרות הסוציולוגית-אנתרופולוגית בעולם, הוא לא קיים בצורה מספקת בספרות המחקרית בישראל. באמצעות עבודת שדה שנערכה במשך שנתיים במרכז טיפולי, בוחן המאמר את אופן השימוש של נערות המעורבות בזנות בשפה. המבט שהמאמר מציע, מאיר את מורכבות השימוש בשפה בקרב אוכלוסיות קצה, כקבלה ודחייה בו זמנית של השיח הדומיננטי, המתייג והמבזה. הטענה המוצגת כי הצמצום הלקסיקלי של הנערות המגולם ב"שפת הכוס" מבטא דווקא עושר מחשבתי ווירטואוזיות לשונית, היא טענה חדשנית העומדת בניגוד לשכל הישר ומאתגרת את השיפוט החברתי על דלות לשונית המופנה כלפיהן. במהלך המאמר חושפת החוקרת את עולם הזנות, על כל זוועותיו, אך מבלי לקחת מהנערות את הסוכנות (agency) שלהן והאופן בו היא מטפלת במורכבות זו, היא עדינה ורגישה, כל זאת מבלי לאבד את ההקשרים התיאורטיים. ד"ר רוביק רוזנטל, לשונאי, כתב על המאמר כי "זהו אחד המאמרים המבריקים, המרגשים, והחשובים שקראתי בתחום הסוציו-לינגוויסטיקה הישראלית. שלא לדבר על כך שהוא כתוב בשפה נגישה, בהירה ומדויקת, עניין הרחוק מלהיות מובן מאליו בתרבות הכתיבה האקדמית המקומית".